הרעיון ההזוי של ציפי לבני

הצעת הפשרה שמגלגלת ציפי לבני למנות תובע כללי מיוחד לנבחרי ציבור - הצעה זו מגלה וחושפת, פעם נוספת, את הרדידות המחשבתית של מי שרואה עצמה מועמדת לכהונת ראש הממשלה.

על-פי הצעתה של לבני, התובע הכללי המיוחד לנבחרי הציבור יהיה מוסמך להגיש כתבי אישום נגד נבחרי הציבור, ואילו הסמכות להגיש כתבי אישום נגד אחרים שאינם נבחרי ציבור תישאר בידי היועץ המשפטי לממשלה.

במילים אחרות, ציפי לבני מציעה למעשה פרקליטות דו-ראשית - ראש אחד לנבחרי הציבור והראש השני לעמך.

ציפי לבני לא מביאה כנראה בחשבון שעבירות פליליות מתבצעות פעמים רבות לא על-ידי זאבים בודדים, אלא תוך שיתוף פעולה בין עבריינים. ובמיוחד הדבר כך בעבירות השחיתות מסוג שוחד, שהן העבירות הרלוונטיות והמובהקות של נבחרי הציבור.

ובכן, כיצד תתנהל חקירה של עבירת שוחד שבה מעורבים שניים: נבחר ציבור החשוד בקבלת שוחד, ואדם אחר, אזרח מן השורה, החשוד במתן שוחד לאותו נבחר ציבור?

על-פי הצעתה של לבני, התובע הכללי המיוחד ינהל את החקירה ויחליט עצמאית אם להגיש או לא להגיש כתב אישום נגד נבחר הציבור, והיועץ המשפטי לממשלה ינהל - במקביל - את החקירה ויחליט עצמאית אם להגיש או לא להגיש כתב אישום נגד האזרח שאינו נבחר ציבור.

הייתכן מצב עניינים שכזה? לא במדינה מתוקנת.

שהרי, נוצר כאן מצב שלפיו שתי מערכות נפרדות תהיינה מוסמכות לקבל באופן עצמאי החלטות נפרדות לגבי פרשה אחת הכוללת מערכת נסיבות אחת.

ובמצב עניינים שכזה יכול בהחלט להיווצר מצב, שבו, למשל, התובע המיוחד יחליט לסגור את התיק נגד נבחר הציבור עקב היעדר ראיות מספיקות, ואילו היועץ המשפטי לממשלה, המטפל בחשוד השני שאינו נבחר הציבור, יחליט שהראיות - אותן ראיות ממש - כן מספיקות להגיש כתב אישום נגד החשוד "שלו".

כלומר, במצב של פרקליטות דו-ראשית המטפלת, כל ראש בנפרד, בפרשה אחת שבה מעורבים שני סוגים של חשודים - נבחרי ציבור ומי שאינם נבחרי ציבור - לא ניתן יהיה למנוע החלטות סותרות לגבי כל סוג של חשודים - למרות שהמדובר, כאמור, בפרשה אחת ובמערכת נסיבות אחת.

מדהים הדבר שציפי לבני, עורכת דין לפי מקצועה, לא נותנת דעתה להיבט הקריטי הזה המשתלשל מהצעתה.