|
|
לשחרר! שיילכו לעזה או לעזאזל! [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
אני מבקש, בדחילו ורחימו, לומר כאן, ברשות הרבים, את אשר אני אומר מזה זמן לעצמי ולקרובים לי: אם מה שמפריד בין החופש של גלעד שליט לבין המשך הישארותו כלוא, מי יודע עד מתי, הם שני אסירים בלבד או אולי שלושה-ארבעה - שחררו אותם ושיילכו לעזה או לעזאזל. אין הבדל.
אין הבדל גם בין - הנה זה בא - דם לדם. זה לא הזמן לערוך ספירת דם ולהפוך את תוצאותיה לאמת מידה יחידה ובלעדית לשחרור אסירים או לסירוב לשחררם. גם מחבל שרצח בדם קר נפש אחת מישראל מתועב ובזוי, נקלה ונאלח כמו מחבל שרצח עשרות. אין הבדל אלא אחד ויחיד - מספר הקרבנות. אלה שמספר הקרבנות, כשלעצמו, לא הופך את הרוצח שלהם לשפל יותר מאשר מי שרצח פחות אנשים. מקריותו של הגורל, היא שגרמה את תוצאותיהם הנוראיות של הפיגועים, בין שנרצח בהם אדם אחד ובין שנרצחו בהם עשרות.
כאשר החליטה ישראל על שחרור מספר עצום של אסירים, אשר כבר עכשיו, בטרם ביצוע העסקה, נאמד במאות רבות, רבות עד צמרמורת, כמעט לא-ייאמן כי ייתכן, תמורת גלעד שליט, היא החליטה בכך על קיום עיקרון של פדיון שבויים במחיר עצום, אסטרונומי, כואב ומייסר, אבל במחיר נכון. לדעתי: ישראל משלמת את מחיר חובתה המוסרית העליונה להשיב חייל שנשבה הביתה. כן. בכל מחיר.
אנחנו נוטים לזכור את הפיגועים הרצחניים שבהם קיפחו את חייהם עשרות אנשים (תסלחו לי אם בשל נתעבותם לא אזכירם) יותר מאשר את הפיגועים שבהם נרצחו בודדים. זה זיכרון קולקטיבי טבעי. אבל גם חלאות תת-האדם שרצחו קרבנות, אשר ספק אם יש מאתנו מי לבד מקרוביהם שיודע או זוכר את שמותיהם, הם בני-מוות בזויים וארורים. גם המחשבה שהם ישוחררו מבעיתה ומחרידה. ואף על-פי כן, בהיעדר ברירה, בצער נוקב, תהומי, יורד חדרי לב ועליותיו, יש לשחרר את כל מי ששחרורם עשוי להביא את גלעד שליט הביתה.
לא מדובר על כניעה לטרור, שהרי ישראל נלחמת בו בעורמה ובהצלחה. מדובר כאן - האומנם מדובר? - בהכרה בהירה של מצב אנושי מורכב, מסובך, שאין לו פתרון קל אבל יש לו פתרון. מצב שאין ממנו מוצא פשוט, אבל יש ממנו מוצא. ישראל אינה יורדת על ברכיים. היא אינה מושפלת. על סף שנת 2010 היא גאה וחזקה כפי שלא הייתה מעודה. ישראל יכולה להרשות לעצמה לקחת את הסיכון המחושב, ההכרחי, הבלתי-נמנע שבשחרור רוצחים שפלים - די, אין מילים - תמורת גלעד שליט.
זה לא הזמן לספור דם. כדוריות הדם של משלחי המחבל שרצח את החוגגים שחגגו את ליל הסדר במלון פארק בנתניה ושל המחבל עצמו אינן צבועות בצבעים שונים מכדוריות הדם של שאר המחבלים, אלה שישוחררו בכאב לב ואלה שימשיכו לרצות את עונשם.
הגיע זמן לשחרר את כל מי ששחרורם יביא לשחרורו של גלעד שליט. נקודה.
