שחרור גלעד שליט - קיימת גם אופציה שלישית

אולם לפני שנגיע לדרך הפעולה של האופציה השלישית, אני חייב לציין כי האופציה השנייה הינה מלכודת דבש מכמה בחינות. ראשית, היא גורמת לנו לנהל מו"מ עם החמאס (מופז, אייכה?). שנית, אנחנו נאלצים לשחרר מאות רוצחים עם דם על הידיים שמיד לאחר חגיגות החופש הם ימהרו לחזור לפעילות של רצח ושפיכת דמים. שלישית, יהיה זה בחזקת פרס לחוטפי חיילים שינסו לחזור על הסרט הזה בכל הזדמנות, וכשלא יצליחו לחטוף הם ירצחו. רביעית, 1,200 מחבלים משוחררים בזכות החמאס - משמעות הדבר - עוד מסמר בארון הקבורה של אבו מאזן וסוף לשליטת הרשות הפלשתינית ביו"ש. חמישית, וזה הכי מסוכן, מחבלים שישוחררו ויגיעו ליו"ש, לא לעזה, יהפכו תוך זמן קצר לאלטרנטיבה מסוכנת, לנו ולפת"ח.

ועכשיו לאופציה השלישית: יש למנוע מהמחבלים ביקורים מצד בני משפחתם; יש למנוע מהמחבלים שיחות טלפון; יש למנוע מהם מכשירים כמו טלוויזיה, רדיו, וידאו ודי.וי.די; לקצוב להם את זמני הארוחה למינימום; לצמצם להם עד למינימום את הטיולים בחצר; להגדיל את מכסת האסירים בכל תא על-ידי הכנסת עוד ועוד מיטות כפולות; אחת לחודש לפזר את האסירים בין כל התאים ובכך למנוע מהם קשר ארוך ומתמשך; במידת היכולת גם להעביר אותם מבית סוהר אחד למשנהו, רק כדי ליצור פרידות מעיקות; למנוע מהם ביקורים של הצלב האדום; להמשיך את הסגר על עזה; להחשיך אחת לשבוע אזור כזה או אחר בעזה על-ידי "חיסול" שנאים.

במקרים כאלה, המחבלים האסירים כבר יידעו איך להתייחס להנהגת החמאס.

מאידך-גיסא, לשחרר אסירים המזוהים עם פת"ח ושאין להם דם על הידיים; לשחרר את מרואן ברגותי; להעניק הקלות במחסומים ליו"ש; להאריך את הקפאת הבנייה ביו"ש עד להודעה חדשה; להגדיל את מכסת אישורי העבודה של ערביי יו"ש בשטח ישראל; ועוד אי-אלו הקלות.

כדי לממש את האופציה השלישית, כל מה שעל הממשלה לעשות, הוא לעבור משלב הדיבורים (באמצעות המתווך הגרמני) עם החמאס לשלב המעשים, כאשר הפעולה הראשונה היא להודיע לצלב האדום כי אין להם מה לחפש כאן בישראל. אקט שיקומם, מן הסתם, את העדאללות והגלאונים למיניהם, אבל לא נורא, נעבור אותם, אם רק נדע לשתק, אחת ולתמיד, את הבינישים למיניהם.

ותחשבו על זה...