"פריץ הנדרסון הוא בחירה מצוינת למנכ"ל הבא של ג'נרל מוטורס. כמי שעבד בצמוד לפריץ שנים רבות, אני יודע שהוא האדם האידיאלי להוביל את החברה להשלמת מאמצינו להתארגן מחדש. הידע שלו על התעשיה העולמית ועל החברה הם יוצאים מן הכלל, ויש לו את האינטלקט, האנרגיה והתמיכה החזקה של אנשי GM ברחבי העולם כדי להצליח". המנכ"ל היוצא של GM, ריק וואגונר, משבח את יורשו, 30.3.2009.

"פריץ עשה עבודה נהדרה בהובלת החברה בתקופה חסרת תקדים של אתגר ושינוי. למרות שנבנה מומנטום בחודשים האחרונים, כל המעורבים בדבר מסכימים שחייב להיעשות שינוי". יו"ר GM, אד וויטקייר, מודיע על הדחתו של הנדרסון, 1.1.2009.

אולי קצת מנחם לדעת, שגם באחת החברות הגדולות ביותר בעולם, במדינה שאנו נוטים להסתכל עליה כמופת של כל מה שנכון בכלל ובניהול בפרט, יודעים לזגזג לגמרי לא רע.

ארבעה חיילים שהכריחו עצירים פלשתינים לאכול במבה נדונו להורדה בדרגה ולקנסות. הפרקליטות הצבאית מאוכזבת מקולת העונש ושוקלת לערער עליו (Ynet, 30.11). כאשר תת-אלוף צ'יקו תמיר נתן לבנו לנהוג בטרקטורון ללא רישיון ושיבש את הליכי החקירה, הוא נדון בסופו של יום לשלושה חודשי שלילת רישיון, לאחר שכל המערכת הצבאית התגייסה לעזרתו. אז הורדה בדרגה על מעשה שטות שלא גרם נזק לאיש, היא עונש חמור מדי?

מינויו של יהודה וינשטיין ליועץ המשפטי לממשלה הוא ככל הנראה המסמר האחרון בארון פיצול התפקיד. וינשטיין הוא עורך דין פלילי, מהטובים בישראל. הידע שלו והניסיון שלו בתחומי המינהל והמשפט החוקתי קטנים יותר, אולי אפילו קטנים בהרבה. מה שאומר, שאם התפקיד יפוצל בזמן כהונתו - הרי שנקבל יועץ משפטי שתחום מומחיותו המרכזי ניטל ממנו (לטובת ראש התביעה הכללית), ועליו ללמוד תוך כדי תנועה. אם שר המשפטים באמת היה רוצה לקדם את הפיצול, היה עליו לפעול בדיוק להיפך: להמליץ על מומחה בולט למשפט חוקתי ומינהלי. בכך שלא עשה זאת, דומה שנאמן השלים כשלונו במשימה העיקרית (והמוצדקת!) שנטל על עצמו. אז למה הוא נשאר בתפקיד? בשביל לחטוף מבנימין נתניהו עוד כמה זובורים?

כאשר התאגידים הגדולים בישראל ובעליהם (אלו המכונים דרך גנאי "טייקונים") גייסו מן הציבור מיליארדים בלא ביטחונות ובלא אמות מידה פיננסיות, לא אמרו כתבי הכלכלה דבר.

כאשר רובם השקיעו והשיקו בפרויקטים ענקיים בחו"ל, שיגרו העיתונים את כתביהם וצלמיהם לחגוג עימם. כעת, לאחר שהמשבר הפיננסי המיובא הכניס את הטייקונים לצרות, אותם עיתונים ואותם עיתונאים מתחרים ביניהם מי יהיה קיצוני יותר: האם די בפירוק התאגידים, האם צריך גם לקחת מבעליהם את רכושם הפרטי, או שמא יש לתלות אותם בכיכר העיר.

כנ"ל לגבי בועת דובאי. כאשר הנסיכות הקטנה בנתה את הקניון הגדול ביותר בעולם ואת המגדל הגבוה ביותר בעולם ואת האיים המלאכותיים הנרחבים ביותר בעולם ואת הדירות היוקרתיות ביותר בעולם - לא שמענו מילה של שאלה, שלא לדבר על מילה של אזהרה. כאשר התפוצצה בועת הנדל"ן בכל העולם, איש לא היפנה את תשומת הלב לבעיות האפשריות של דובאי. אך בשבוע האחרון, לאחר שהנסיכות הודיעה על דחיית תשלום חובותיה של קבוצת דובאי וורלד, כולם יודעים להסביר לנו שזו הייתה מגלומניה מסוכנת שלא היה לה שום סיכוי להצליח. איפה לעזאזל הייתם בזמן אמת? או שאתם יודעים רק להסביר את מה שכבר קרה, לפרשן את המובן מאליו ולבעוט במי שממילא שרוע על הרצפה?

כתבי הספורט מפגינים גם הם יכולים כדרור מרשימה. נבחרת ישראל סיימה במוקדמות המונדיאל במקום הרביעי מתוך שש נבחרות, עם 16 נקודות (53% הצלחה), ארבעה נצחונות, ארבע תוצאות תיקו ושני הפסדים, 20 שערי זכות ועשרה שערי חובה.

למכבי חיפה יש, אחרי חמישה משחקים מתוך שישה בליגת האלופות, אפס נקודות ואפס שערים והיא במקום האחרון מתוך ארבע קבוצות. על הנבחרת אמרו כתבי הספורט ואינספור פרשנים שהיא נכשלה בצורה מחפירה; על חיפה אומרים שהיא מופיעה בכבוד וצוברת ניסיון. האם לנגד עינינו נוצרת תואמת-מכבי-ת"א, קבוצה שהכל חפצים ביקרה ואינם אומרים מילה אחת בגנותה?

בנק הפועלים הפריש ברבעון השלישי 629 מיליון שקל לחובות מסופקים. על-פי ההערכות, ההפרשה נובעת בין היתר מ"ניקוי אורוות" של ההנהלה החדשה, בראשותם של היו"ר יאיר סרוסי והמנכ"ל ציון קינן ("כלכליסט", 1.12).

מעולם לא הבנתי את הקטע הזה של "ניקוי אורוות בידי הנהלה חדשה". מה זה אומר על ההנהלה הקודמת - שהיא הייתה חובבנית? חסרת אחריות? רשלנית? פושעת? במקרה הנוכחי, אני מבין את זה עוד פחות. מילא יאיר סרוסי - אדם חדש בבנק; אלא שלא ברור האם ליו"ר אמורה להיות נגיעה למדיניות ההפרשה לחובות מסופקים. אבל ציון קינן הרי היה האיש מספר 2 בבנק הפועלים, ממלא-מקום המנכ"ל, הממונה על החטיבה העסקית, ולפני כן הממונה על חטיבת הבנקאות הקמעונאית. כלומר: כל החובות המסופקים עברו תחת ידו, והגדולים שבהם - ממש עד שהתמנה למנכ"ל. אז איזו אורווה בדיוק הוא מנקה? האם צורת החשיבה שלו, ההבנה שלו, ההערכות שלו - כל אלו השתנו ברגע בו נכנס ללשכת המנכ"ל?

אחד משניים: או שההסבר על ניקוי אורוות אין לו במה להיאחז, או שזוהי דרך נוחה להטיל אחריות על מי שכבר איננו בבנק וממילא אינו יכול להגיב. משום מה נראה לי, שההסבר השני קרוב יותר למציאות.