מי מייצג את הליכוד?

מאז החלטת הקבינט להקפיא את הבנייה בהתנחלויות נשמעים קולות בתוך הליכוד המתיימרים, רחמנא לצלן, לייצג את הליכוד ה"אמיתי".

לגיטימי שנבחר ציבור יחלה בשיגעון גדלות, יחשוב שהוא הנציג האולטימטיבי של מפלגה שורשית וגדולה, אפילו להפריח סיסמאות נבובות. כאלה הם כמה מחברי הכנסת או שרים בליכוד אשר החלו את מסע הבחירות שלהם בפריימריז שעוד יבואו. אדם חרוץ מכין את עצמו זמן רב לפני שעת ההכרעה. להדיוטות כמוני שזיכרונם אינו מי יודע מה, ראוי להיעזר במסמכים המעידים על עברם האידיאולוגי של כמה מ"מורדי" הליכוד הנוכחיים.

מה טוב יותר מאשר ללכת ולבדוק בדברי ימי הכנסת את דפוס פעילותם והצבעתם של "הבכירים" בליכוד במשך שנים בעתם של אירועים מכריעים הקשורים בהסכמים והחזרת "שטחי מולדת". את הח"כים דני דנון, חוטובלי ולוין נעזוב בצד כי הם עדיין "ירוקים" והסברה שלהם שניתן לעבוד על הציבור כל הזמן, ממש אינה ראויה להתייחסות.

ביום 26.10.2004 התקיימה הצבעה שמית במליאת הכנסת לאחר הודעת הממשלה על החלטה מס' ‎1996 בנושא תוכנית ההינתקות המתוקנת. והנה, מה אנו מגלים: סילבן שלום - בעד; לימוד לבנת - בעד; יובל שטייניץ - בעד; ישראל כץ - בעד; סוגר את הרשימה בנימין נתניהו - בעד. עתה, לאחר חורבן ההתיישבות, אליבא דה פוליטיקאים "לאומיים", השר שלום והשרה לבנת מעיזים למתוח ביקורת על הקפאת הבנייה ל-10 חודשים? כנראה שאין גבול לבושה ועל יושרה אין מה לדבר.

ממשלת ישראל בתקופה הראשונה של מר נתניהו אשררה את "הסכם חברון" המפורסם. ההחלטה עברה בממשלה ברוב של 18 כנגד 7. רק השר בני בגין התפטר מן הממשלה. כל חברי הליכוד האחרים לא עשו זאת ומצאו אמתלות שונות, בזויות לרוב, להסביר את עמדתם ולתרץ את הישארותם בממשלה.

כדי לקדם את תהליך השלום ותחת לחץ של ממשל קלינטון, הסכים מר נתניהו להקפיא את הבנייה בירושלים ויש"ע. זו הייתה הסיבה הרשמית לפרישתו של מר בגין מן הממשלה. עתה, כן מותר להקפיא את ההתיישבות, ויחד עמה גם את הלשון? הרי מר בגין מזוהה יותר מכל עם ההגינות והיושר האינטלקטואלי, אז איך מסבירים את ה"שינוי"? מילים ועוד פעם מילים מסורבלות ובעברית תנ"כית. אז מר בגין הוא ליכודניק אמיתי או שמא הח"כ דנון הרץ מאולפן לאולפן, מניח יסודות לישובים שלא יקומו, או לחילופין הח"כית חוטובלי שמודה כל יום לדן מרגלית אשר לא הסתיר מעולם שבאמצעות תוכניתו הטלוויזיונית הוא היה ה"סנדק" שלה בבחירות לכנסת?

רק לפני חודשים ספורים פרצה סערה בכוס מים כאשר השר לעניינים אסטרטגיים, בוגי יעלון, התארח בכנס של הפייגלינים, שמר נתניהו מתעב תוך שהוא הרחיק את מנהיגם מרשימת המועמדים הריאלית לכנסת, והכריז, כיאה למי שמבין היטב בנושאים אסטרטגיים, שהוא חושש מארה"ב, לכן הוא הצביע בקבינט בעד הקפאת ההתנחלויות כפי שדרשו האמריקנים. הוא ליכודניק אמיתי או לאו? אם הוא אינו חושש מארה"ב, משמע הוא ליכודניק, מדוע ולמה השתפן והצביע בעד הדרישה האמריקנית, כמו אחרון השמאלנים? לאלוהים פתרונים. ראוי היה שהח"כים דנון, חוטובלי ולוין יקראו לשר לסדר. באותה הזדמנות ראוי היה לשאול אותו איך דבריו של כבוד השר בחורבות הישוב חומש מתיישרים עם הצבעתו. אין ספק שתשובתו תהיה מעניינת.

הליכוד התרסק לפני שנים מעטות עת החליט מיסד הליכוד, אריאל שרון שהגיעה העת להתפטר מן "הקיצוניים" של מפלגתו ולהקים את קדימה. צחוק ההיסטוריה הוא שהיה זה מר שרון, יחד עם דוד לוי ויצחק מודעי, "החישוקאים" האולטימטיביים שנפשו קצה מהתנהגות חלק מחבריו בליכוד. רוב רובם של בכירי קדימה הם ליכודניקים עם קבלות. פעם היו קוראים להם "נסיכי הליכוד" ואילו היום הם האויבים המרים של "המחנה הלאומי".

גם ליברמן היה ליכודניק, או יותר נכון "אבא" של הליכודניקים. ה"נמושה" הצביעה בעד ההקפאה.

הרשימה עוד ארוכה, אך האמת רצתי ותשתי גם במה שכתבתי. אין חייה כזו ליכודניק "אמיתי" אלא במוחם של כמה ח"כים או פעילים שביתם הפוליטי, במקרה הוא הליכוד. ראוי היה שאלה יימצאו במפלגות אחרות בהן האידיאולוגיה "הלאומית" עדיין בוערת כאש הסנה.

גם אם ינסו כל המלעיזים לשנות את העובדות ההיסטוריות, הם לא יצליחו. הן כתובות בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית, כפי שתוארו לעיל, באותיות קידוש לבנה.