בונים חופשיים - בחירוף נפש!

השתמשתי הרבה בביטוי "סדום", ולא בכדי. כי מה מייחד את סדום? הלא בכל מקום רוצחים, גונבים, משקרים. אלא שבסדום זו הייתה הנורמה, בסדום התגאו בזה ובסדום הענישו את מי שעשה מעשה טוב. בסדום של ישראל 2009 שר הביטחון ברק התפאר בכינוס של מפלגתו: "ביטלנו אלפים רבים של אישורי בנייה קיימים, עשינו מעשה שכמותו לא קרה לא בממשלת אולמרט, לא בממשלת שרון ואף לא בממשלת רבין".

מי שכך מתפאר, ראוי שכהונתו תיזכר לדיראון כמחוללת התנגדות עממית פעילה, שכמותה לא הייתה בישראל - גם לא בממשלות רבין, שרון ואולמרט. כדי שעוד יהיה עתיד יהודי בארץ ישראל.

וגם כן כמו בסדום, מאיים ברק להעניש כל יהודי שיעשה מעשה טוב כמו קיום מצוות בניין הארץ ויישובה. כאן, אין לנו צורך ללמוד מן הגויים את דוקטרינת אי-הציות. יש לנו די והותר ממקורותינו ומן ההיסטוריה שלנו, הארוכה כגלות וגדושה בגזירות קשות. עצם קיומנו למרות הרדיפות, ההגבלות וההתנכלויות, שכולן היו "בשם החוק", הוא הודות לאי-ציות מתמיד של אבותינו, אי-הציות של העם היהודי לגזירה לחדול מלהתקיים.

ההקפאה שיצאה מלפני פרס, ברק ונתניהו, גזירת תש"ע, היא אכן מזימה נגד הקיום של היהודי בארץ אבותיו ואת הגזירה הזאת אפשר לבטל רק על-ידי אי-ציות המוני.

עוד לא הייתה מלחמה יותר ראויה מזאת.

למגינת ליבנו, באו עלינו עכשיו ימים שחורים שבהם פטריוט יהודי שומר חוק צריך לשאול את עצמו, האם לא הגיעה העת לאי-ציות - גלוי, מופגן ובוטה - כדרך היחידה לעצור גלישה במדרון חלקלק לעבר סדום ועמורה, ועוד עם הפיתול הסדיסטי שכאן לא עם אחד מבצע מעשי פשע בעם אחר, כי אם העם היהודי הוא האויב של עצמו: מגרש את עצמו, רודף את עצמו.

צאו וחישבו: אדם קנה מגרש ביו"ש. שילם מיליון שקלים תמורת זכות הבעלות עליו. לשם מה? פשיטא, כדי לבנות עליו בית למגורים ו/או לעסקים. אמור מעתה שברגע שהשלטון אוסר עליו לבנות, הוא הופך את המגרש לחסר ערך, כלומר גונב מן הבעלים את רכושו - יותר נכון גוזל, מפני שהוא פועל בכוח הזרוע. הרי לנו "קציני סדום". ואם איננו רוצים להיום גם "עם עמורה", שומה עלינו לסכל את המזימה השלטונית, הבלתי-חוקית-בעליל, הזאת.

נשאלת השאלה באיזו דרך, ואין חולק שיש למצות תחילה כל דרך דמוקרטית וחוקית אפשרית. במסגרת הזאת יהיו מי שיפנו לבג"צ, ושם הם עתידים לנחול אכזבה מרה. לו פנו ערבים, עתירתם הייתה מתקבלת, עתירתם של יהודים בעניין הזה תידחה ללא ספק.

ויש הנתיב הפוליטי. הלא לכאורה הימין ניצח בבחירות, אך ראו זה פלא: כל המפלגות הימניות והדתיות שותפות היום גם לאחריות להשתלת מדינה פלשתינית בארצנו וגם ל"הקפאה", שלכל הדעות היא הצעד הראשון לקראת עקירתנו וגירושנו. שאלו כל פרשן פוליטי ויאמר לכם, שהסיכוי להשפיע על המפלגות ובתוך המפלגות לבטל את החלטת ההקפאה הוא אפסי.

החוק מתיר גם הפגנות-ברישיון, אך מאז חורבן עזה וצפון השומרון היהודיים הן יצאו מן האופנה. התברר שאין בהן כל תועלת מעשית.

וכך התמלא התנאי השני להפעלת תורת ה-civil disobedience - אי-הציות - שאף קוראים לה "מרי אזרחי": התנאי של מיצוי כל הדרכים הדמוקרטיות, החוקיות. על התנאי הראשון, מניע מוסרי ומצפוני להתנגדות, אין צורך להשחית מילים.

התנאי השלישי הוא אי-אלימות, וזה אכן השם המלא: "מרי אזרחי בלתי אלים". הפיתוי לאלימות הוא גדול, לא רק מפני שיש אנשים אלימים, כי אם מפני שמעשים של כוח מזכים את המבצע בתשומת לב מיידית ובכותרות. דא עקא, שבדרך כלל שכרה של האלימות יוצא בהפסדה, כמו זיקוק הנותן לרגע הבזק בהיר ואחר-כך כבה. לעומת זאת, הפרה מתמשכת של חוקי סדום דומה לנר-תמיד והנר שלנו הוא הבנייה, בנייה ללא כל רישיון והיתר, הפיכתנו ל"בונים חופשיים" לפי הכלל החל על כל דיקטטורה: במקום שבו הכל אסור - הכל מותר!

לכן, בנוסף על הצורך לבנות כל כמה שאפשר מבלי שהשלטונות יידעו על כך כדי להגדיל במהירות את מספר היהודים באזור, צריכה להיות גם בנייה גלויה, מתריסה ומפגינה, שבה יקוים הכלל הרביעי של תורת אי-הציות: נכונות פומבית לתת את הדין ולשאת בעונש, תוך כדי הפיכת בית המשפט ואחר-כך בית הכלא לפלטפורמה נוספת, להילחם מעליה ומתוכה בסדום.

כדאי שגם אנשים לא צעירים, ואם אפשר גם בעלי שם, ישתתפו בגלוי במצוות הבנייה החופשית, כדי שכל העול לא ייפול רק על כתפי הנוער וגם מפני שאי-ציות של אדם בעל שם ומעמד משפיע יותר על דעת הקהל מאשר מעשה מחאה של נער צעיר.

הכהן הגדול של "שלטון החוק" בתקשורת הישראלית הוא כידוע משה נגבי. "קול ישראל" מיהר להזמינו כדי להפיק מפיו איומים ואזהרות כלפי ראשי המועצות היהודים ביהודה ושומרון שלא יצייתו לצווים האלה, אשר בכל מקום אחר בעולם היו נחשבים אנטישמיים. משה נגבי סיפק כמובן את הסחורה וכינה כל אי-ציות לצווים האלה "ביזוי החוק" ו"המרדה".

ירון דקל ב'קול ישראל' זרק לראש מועצת בית אריה, אבי נעים, בקול חמור: האם אתה תפר את החוק?

על שאלות מתחסדות ומיתממות כאלה אני מציע להשיב בשאלה: ולו הקורבנות היו ערבים, האם גם אז הייתם רואים בזה ביזוי חוק והמרדה?

תשובתו של משה נגבי על השאלה הזאת כתובה בספר ששמו "על דמוקרטיה וציות" בהוצאת "יש גבול", משנת 1990. בפרק "שיח חברים" בהנחייתו מתבטא משה נגבי כך: "עקרונית אני מסכים... שהצדקת אי-הציות מבוססת על העובדה שגם הרוב יכול לשבור את כללי הדמוקרטיה... גם המחוקק יכול לשבור את ערכי הדמוקרטיה... ואז ברור שהמיעוט לא צריך לציית. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב".

שימו לב: גם המחוקק. כלומר, גם רוב דמוקרטי שמחוקק חוק הפוגע בערכי הדמוקרטיה - אין לציית לו. ערכים דמוקרטים הם זכויות-יסוד כמו הקניין, חופש העיסוק, כבוד האדם וחירותו, חופש התנועה, חופש הדיבור וההבעה, חופש הדת, שלטון החוק, ההגנה מפני שרירות לב שלטונית, וכיוצא באלה. אין צריך לומר, שכל אחת מן ההוראות הזדוניות והמרושעות הכלולות בצווי ההקפאה מהווה פגיעה אנושה באותן חירויות-היסוד הדמוקרטיות שמשה נגבי דיבר עליהן.

להלן ב"שיח החברים" הזה הרחיק משה נגבי לכת עוד הרבה יותר ואמר: "אם יחילו את הריבונות (על יש"ע) בלי לתת זכויות אזרח או בלי לתת זכויות הצבעה (לערבים)... אחשוב שהסרבנות מוצדקת. אולי אני אברח ולא אסרב, אבל בהחלט אחשוב שלא צריך לציית. לדעתי, זה יהיה סוף המדינה הזאת... נכון, יכול להיות מצב שבו אומר: לא שווה לקיים את החברה הזאת, ואז מלחמת אזרחים לא תפחיד אותי". "מלחמת אזרחים"!

כבר ציטטו בעבר הרבה את עמוס עוז, ש"מול רעיון גירוש והגליה של ערבים", איים: "לפלג את המדינה ואת הצבא... להשתטח תחת גלגלי המשאיות... לפוצץ את הגשרים... לגרום להתפרקות המדינה".

ויוסי שריד ביחד עם יאיר צבן כתבו בידיעות אחרונות נגד רעיון של גאולה כהן להוציא תושבים מתוך כפרים ערביים פורעים לעונות מסוימות "עד לסיום הבציר או הקציר" ואיימו: "את הפקודה לא נמלא. היום שבו תינתן פקודת הטרנספר... יהיה גם היום של סירוב פקודה".

כדי להעריך אל נכון את עומק התועבה שהאחראי הראשי לה הוא נתניהו, אך שותפים לה כל חברי הממשלה הנושאים באחריות קולקטיבית למעשה השפל - הבה נדמה לעצמנו שהצווים נמסרו על-ידי שליחי אלוף פיקוד המרכז לא לראשי היישובים היהודיים, כי אם למוכתרים ולראשים של כל היישובים הערביים ביהודה ובשומרון - ערים, עיירות וכפרים, ולפיהם:

אסור לערבים - ורק לערבים, לשכניהם היהודים מותר - לבנות בתים חדשים, חוץ מאתרי בנייה שבהם כבר נוצקו יסודות. כל סמכויות התכנון, לרבות הסמכות להנפיק היתרי בנייה, מוצאים מידי השלטונות המקומיים הערבים. כמו-כן נמסרת לערבים הודעה, שהשלטונות הצבאיים לא יוציאו היתרי בנייה נוספים. ואשר להיתרי הבנייה שכבר ניתנו לערבים, הם בטלים ומבוטלים גם אם בהסתמך עליהם אדם קנה קרקע, רכש חומרי בניין, שילם לאדריכל, למהנדס ולפועלים. אם לא די בכך, נאסרו על הערבים כל חלופות המגורים: אסור להם להציב מבנים ארעיים על אדמותיהם - מקונטיינר וקראוון ועד למבני עץ או אפילו חושות פשוטות. גם הייצור של מבנים ארעיים נאסר על ערבים, ואפילו רק הובלתם של מבנים יבילים ממקום למקום, באותו הכפר. כל בית או מבנה ארעי שיוקמו על-ידי ערבי, ייהרסו על-ידי השלטונות וכל ערבי המשתתף בבנייה ואפילו בהובלת חלקים ממבנים - ייענש בפלילים. נושאי משרות ערבים - המוכתרים, השייח'ים, ראשי מועצות של כפרים וערים - שיסייעו לבנייה על-ידי מתן רישיונות או הושטת עזרה חומרית - יועמדו לדין פלילי.

לאכיפת הצווים האלה יגייס ויכשיר הממשל הצבאי עשרות רבות של פקחים, שתפקידם יהיה לחלק את הצווים, לבלוש ולגלות כל בנייה והתחלת בנייה וללוות כוחות משטרה, מג"ב וצה"ל, וכלי הריסה כבדים, בביצוע ההריסות ובעצירת העבריינים הערבים.

לא להאמין, אבל חלום הבלהות הזה הוא מציאות ממשית, ורק עם שינוי אחד בלבד: קורבנות מסע-הטרור הממשלתי הזה הם היהודים, לא הערבים. כדי לתאר את עוצמת הזוועה, ניתן להשתמש גם בדבריו של האחראי הראשי לפיגול הלאומי וההומניטארי - בנימין נתניהו, בנאומו ב-23.11.09 באילת בפני העיתונאים: "אלה צעדים לא שגרתיים, יוצאי דופן".

בזאת הוא צודק: בגידה שפלה באידיאלים ובערכי יסוד מקודשים, אנושיים ולאומיים, בדמוקרטיה ובהתחייבות לבוחרים היא אכן "לא שגרתית ויוצאת דופן".

על כגון דא התבטאו בעבר ראשי השמאל - סופרים, עיתונאים, עסקנים - שאם ייעשה כדבר הזה לערבים, הם יכריזו על מרי אזרחי, כלומר על אי-ציות.