|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במקום להתרגז לנוכח השתלטותה של הבדיה על חיינו - אם באמצעות מערכת משומנת של יחצ"נות ואם בכסות אקדמית - הבה נעניק את הפרס ע"ש בילי בדאי למי שהשכיל להפוך מלאכה זו לאמנות של ממש
|
|
אם אינך יכול לתבוע אותם בתביעות לשון הרע, הענק להם אות על שקרנותם [רפרודוקציה בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
|
|
| פנייה לעזרת החוק למניעת לשון הרע לא תועיל, כפי שנוכחנו לדעת בעקבות תגובתו של בית המשפט לסילוף שביסוד מחזהו של מוטי לרנר – "קסטנר". משום מה, במערכת האיזונים והבלמים במשפט המודרני, הזכות ל"חופש הדיבור" גוברת על הזכות להגנה מפני לשון הרע וההשמצה | |
|
|
|
|
פעם היו הבדאים והשקרנים מושא לסאטירה, בדיחה, לעתים גם לעג, כפי שנעשה במחזה "בילי בדאי" מסוף שנות ה-50' ( Billy Liar ), שהופק לסרט מופת ב-1963 בבימויו של ג'ון שלזינג'ר ובכיכובו של תום קורטני.
לשקר יש כמה "מצבי צבירה": יש מתיחה מבדרת בסגנון הצ'יזבאט, יש פנטזיה שהיא אמצעי בריחה ממציאות משמימה (כמתואר ב"בילי בדאי"), יש בדיה לשם התפארות תמימה באוזני החבר'ה, וכיום יש גם מערכת יחצ"נות משומנת - להשגת יעדים כלכליים, פוליטיים וכיוצא באלה. חתן פרס סוקולוב לעיתונות השנה, דוד ויצטום, גולל לאחרונה בראיון ארוך בעיתון "העיר" את מסכת היחצ"נות, המקדמת אינטרסים ואנשים, ללא קשר לערכם ולתרומתם האמיתיים - ולעתים, בניגוד לאמת - תוך שזירתה בתקשורת ההמונים. בעידן הפוסט-מודרני השקרנים והמסלפים הפכו גם ליצרנים "חשובים ומוערכים" בשדה האמנות והיצירה, והבדיה הפכה נשק לניגוח פוליטי, כמו שמדגים היטב הנרטיב השקרי שנועד לקעקע את זכות הקיום של המדינה היהודית.
אחת היצירות האמנותיות העדכניות, המבוססות על מסכת עובדות שקרית, היא הרומן "אחוזת דג'ני", היוצר מצג שווא של תחקיר היסטורי אודות מסע כיבוש אדמות ונשים ערביות על-ידי יהודי בשם חיים מרגליות, שהיה חי וקיים ביפו. בנוסף לתסכול, למבוכה ולזעם שהסיפור הזה עורר בקרב צאצאיו של מרגליות החיים עמנו כיום, הצגת מפעל ההתיישבות בארץ ישראל כהתפרצות יצרים של כיבוש וניצול היא סילוף העתיד להישאר ללא מענה, או כמו שמגדיר זאת הסופר האמריקני דון דלילו: "ההיסטוריה נכתבת כיום על-ידי הסופרים".
במציאות שבה רק כ-30 אחוז מילדי בריטניה שמעו על צ'רצ'יל, ושבה אחד מנסיכי הממלכה מופיע למסיבה מחופש לנאצי, מה ימנע מהם לקבל את סרטו של טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד" כסרט היסטורי? נחמד להסתלבט על אחרים, אך גם אצלנו לא חסרים תלמידי בית ספר, שידיעותיהם אודות בן-גוריון מסתכמות בחנויות הדיוטי-פרי בנמל התעופה.
גם פנייה לעזרת חוק לשון הרע לא תועיל כאן, כפי שנוכחנו לדעת בעקבות העלאת מחזהו של מוטי לרנר - "קסטנר" - שסילף את דמותה של חנה סנש והציגה כמי שנשברה בחקירה והסגירה את חבריה, למרות שבית המשפט הכיר באי-נכונותה של טענה זו. משום מה, במערכת האיזונים והבלמים במשפט המודרני, הזכות ל"חופש הדיבור" גוברת על הזכות להגנה מפני לשון הרע וההשמצה, למרות חקיקת חוקי יסוד בנושא כבוד האדם. ובכלל, מי מהמחוקקים והפוליטיקאים יעז להתעסק עם בית המשפט ועם התקשורת?
נאמנים לאימרה "אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם", נציע בזאת לא רק שלא לרגוז לנוכח ניסיונו של דוד ויצטום לחדור את חומת היחצ"נות כדי לקבל תגובה אותנטית, אשר הסתיים בוויתור, אלא לאמץ את גישתו בחום ואף למסד אותה באמצעות הענקת פרס כלת/חתן הסילוף והבדיה ע"ש בילי בדאי. הצעה זו עשויה לא רק לשמש תחליף מועיל לתסכול, לכעס ולעוגמת נפש, אלא גם תשובה ראויה לעיקרון המקודש של "הזכות לחופש הדעה ולחופש הביטוי": הם ישקרו כאוות נפשם, ואנו נביע את דעתנו עליהם ועל שקריהם...
לפיכך, מוצע בזאת למגזין "מראה" לקיים הליך אינטראקטיבי בן חודש ימים, לקבלת הצעות מנומקות מן הקוראים, לעריכת דיונים ולהצבעת חבר שופטים לשם בחירת הזוכה בפרס היוצר השקרן של השנה. היות שכזבי הפוליטיקאים הינם בדרך כלל חבוטים ושגרתיים עד כדי שעמום, מוצע להדיר אותם מתחרות זו ולפתוח אותה רק לכותבים, אמנים ויוצרים - אולי אפילו במסגרת של קטגוריות משנה: צ'יזבאט - בדיה חסרת אג'נדה, שנועדה בעיקר לשם הבידור; "תורתו אמנותו" - בדיה לצרכי פרנסה, דוגמת סרטו האחרון של טרנטינו; בדיה דרמטית - הטלת רפש להעצמת הדרמה ביצירה, בשל החשש הרייטינג בינוני מינוס; הבדיה בחסות אקדמית - דוגמת ספרו של פרופ' שלמה זנד "מתי ואיך הומצא העם היהודי?"; בדיה לקידום אג'נדה פוליטית, הכוללת גם סקרים מניפולטיביים; יחצ"נות - מינויים, תקציבים, קדימויות.
אם כך נעשה, אולי נחסוך מעצמנו משהו מ"לאכול את הלב".
|
|
איציק סיבוש הוא מוסמך בבקרת תהליכים ובמנהל עסקים, העוסק בניתוח מערכות.
|
|
| תאריך:
|
04/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/12/2009
|
|
איציק סיבוש
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מרק_טווין
|
5/12/09 10:13
|
|
|
|
2
|
|
לין64
|
5/12/09 10:28
|
|
|
|
3
|
|
כל כך נכון
|
5/12/09 12:00
|
|
|
|
4
|
|
המלך ביבי
|
5/12/09 13:33
|
|
|
|
5
|
|
זהבה המתוקה
|
5/12/09 19:05
|
|
|
כשבמדינת ישראל מדברים על רצח, חושבים לרוב על רצח בהקשר מדיני- פוליטי, כמו לדוגמה הרציחות אשר חס וחלילה עלולות להתרחש פה בעקבות עסקת שליט ושחרור המחבלים. כשחושבים בישראל על רצח, חושבים על העתירות האינסופיות שיגיש ודאי הרוצח לבית המשפט, ולעיסוק האובססיבי ברוצח [ראה ערך יגאל עמיר וחיבתו לסיקור תקשורתי, תוך שכלי התקשורת משתפים לא פעם פעולה].
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היזהרו בין התאריכים 5.12-4.12. כוכב מארס במנעד לסאטורן וכוכב נפטון במנעד לסרס. הראשון קשור לבריאות והשני עלול להביא לזיהומים באוכל או באספקת מזון, להרעלת מזון או לבחירה בשינוי הרגלי אכילה בלי לקבל ייעוץ אישי.
|
|
|
|
|
מאיר ארד ואלון לוקסנבורג עומדים בראש משרד עורכי דין אזרחי, שמשרדיו במגדלי עזריאלי בתל אביב. הם מטפלים בעסקות ובתביעות מכל הסוגים, עם התמחות בנושאי נדל"ן ומסחר. לכאורה, הכל כרגיל, אבל יש להם עיסוק נוסף, שרק קבוצה מצומצמת של עורכי דין נכנסה אליו בשנים האחרונות: הם הקימו חברת השקעות, הנושאת את שמם, המשקיעה בנדל"ן, לא כעורכי דין המקבלים אחוזים מעסקה, אלא בהשקעה "טהורה".
|
|
|
|
|
ספר בראשית הוא בעיקרו ספר מוסר על מעשי אבות, המהווים מודל לבנים, ומשמשים מבוא לקבלת התורה. אבותינו הקדושים מתגלים במלוא שיעור קומתם ובמידותיהם הטובות לא רק במאורעות הגדולים, אלא גם בחיי השיגרה של היום-יום, שהיו אף הם רצופי התמודדויות, עימותים טראגיים ואירועים דרמתיים. הדאגה הבלתי מתפשרת לרמתם הרוחנית, הענווה והביטחון בה' שהיו קווים מנחים בפרשות הקודמות, מופיעים ביתר שאת גם בפרשתנו.
|
|
|
|
|
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
