כוחה של ההשגחה האלוהית

איתן מילר (שם בדוי) הוא איש עסקים דתי וצעיר שנאלץ מדי פעם לטוס לפגישות עסקים ברחבי ארה"ב. מלבד מזוודת המסמכים שלו ותיק כלי ‏רחצה הוא תמיד החזיק "צמוד ללבו" תיק ‏תפילין שקיבל מתנה מסבו בטקס בר-המצווה. התיק היה עטוף בקטיפה כחולה ועליה היה רקום באותיות זהב A.M.. איתן השתדל תמיד לא להפסיד מניין ולמותר לציין שהיה מקפיד על קריאת שמע בזמנה.

יום אחד איתן היה אמור לטוס עם חברת UNITED בטיסה מספר 175 לפגישה עסקית ו"לקטוף" סכום נכבד. מספר ‏שעות טיסה הפרידו בינו ובין העסקה. הוא המתין בטרמינל ‏לאיתות לעלות על המטוס. האיתות הגיע והוא נכנס בזריזות אל תוך המנהרה המובילה אל מפתן המטוס כשבידו השמאלית תיק המסמכים ובידו הימנית תיק ‏התפילין. לפתע צלצל הפלאפון. הוא ‏עצר וענה. על הצג הופיע השם, רבקה, אשתו. "כן יקירתי" - ענה איתן והניח את תיק התפילין על כסא עץ ‏שניצב בצידה הימני של המנהרה. בלי משים, הוא איזן ויישר את ‏הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה.

איתן נכנס פנימה ‏והתיישב בכורסת העסקים שנרשמה על שמו מספר ימים לפני. איתן התרווח על כורסתו, הביט ‏בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת אחרי שהנוסע האחרון נכנס אל בטן המטוס. הכל נראה שקט ושלו. מנועי המטוס הופעלו ונשמע קולו של הקברניט: "בוקר טוב, נוסעים יקרים וברוכים הבאים... נא להדק ‏חגורות" - ביקש. לפתע, איתן קפץ כנשוך נחש ואמר לעצמו: "איפה תיק התפילין? אוי, רבונו של עולם, היכן הנחתי אותו"?! לאחר הרהור קצר איתן נזכר שהתיק מונח על כסא העץ בתוך המנהרה. המטוס התחיל ‏לנוע אל עבר נתיב ההמראה.

איתן הנסער ‏פנה לדיילת וביקש בקול מתחנן: "אנא, בקשי ‏מהטייס להמתין לי רק דקה אחת. לצערי, שכחתי את תיק ‏התפילין שלי במנהרה המובילה ‏למטוס. זה בקושי 150 מטר מכאן". הדיילת הסתכלה עליו כמו על "משוגע" והשיבה בנימוס: "סליחה אדוני. יש לנו לוח ‏זמנים מדוקדק. הדלת כבר ‏סגורה". איתן ‏לא ויתר. הוא הרים את קולו ואמר: "אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה ‏פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול ‏להישאר בלי מצוות תפילין!". לתדהמתו הרבה, נוסעי המטוס הצטרפו ל"מקהלה" ודרשו מהדיילת: "תנו לו לרדת. זה לא ביג דיל. תוך דקה וחצי הוא חוזר עם ‏התפילין".

הטייס ביקש לדעת על מה המהומה ושלח את המסר הבא: "אני מצטער. אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים ועם ‏כל הכבוד לתפילין שלך, לחברתנו יש ‏כללים וחוקים. אנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה ‏בעולם ובנתיבי הטיסה". כשהמהומה לא שככה, הטייס עצר לרגע את המטוס ויצא לדבר עם איתן שלא ויתר והוויכוח עלה לטונים גבוהים מאוד. זה נמשך 18 דקות ארוכות.

"יכולתי כבר לצאת ‏ולחזור" - זעק איתן. ‏"נפלתם פה על הראש?!". הטייס "נכנע" ‏והודיע ל"נוסע הבעייתי": "‏אני פותח לך את הדלת. רוץ לתפילין ‏שלך. אבל לא כדאי לך לחזור. אני‏ נועל את הדלת וטס". איתן ניסה לשכנע את הטייס שהוא חוזר תוך "דקה וחצי". אבל, הטייס בשלו. "גוד ביי, להתראות".

איתן ראה בעיניים כלות כיצד נסגרת דלת המטוס אחריו ושינן לעצמו את אשר למד בבית המדרש: "כל עכבה - לטובה. אני מאמין באמונה שלמה בקב"ה ואני שלם עם החלטתי גם אני אצא נפסד". הוא שעט לעבר המנהרה. תיק התפילין היה עדיין שם. איתן הרים את התיק ונישקו כ"מוצא שלל רב". הוא פנה בריצה חזרה לעבר ‏המטוס, אך היה זה מאוחר מדי. מנועי הסילון ‏הרעישו ובתאוצה קלה החלה "ציפור ‏הברזל" בשעטה לקראת ‏מעופה.

טיסת 175 של חברת UNITED ‏מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מטוס זה, כמו גם שלושה מטוסים אחרים, נחטפו על-ידי תשעה עשר מחבלים מארגון הרשע הטרוריסטי "אל-קאעידה" וניווטו אותו לעבר בנייני ‏התאומים אשר בעיר ניו-יורק. היה זה אחד מפיגועי התופת הידועים לשמצה והמוכר בשם "אסון התאומים", ביום 11 בספטמבר 2001 למניינם.

למותר לציין, ש-18 הדקות אשר בהן איתן התווכח עם הטייס, היו אלה 18 הדקות שבהן המטוס התעכב ובכך נמנע אסון קשה "עשרת מונים". משום שעל-פי התוכנית המקורית של המחבלים, היו אמורים לפגוע בבנייני התאומים שני מטוסים יחדיו, דבר שהיה ממיט אסון, שואה וחורבן על רבבות עובדים אחרים בשני בנייני התאומים שרבים מהם הצליחו להימלט מן הבניינים במשך 18 הדקות של העיכוב. רבבות אנשים קיבלו חייהם במתנה בזכות מסירות הנפש של צעיר יהודי אחד, מיוחד ויחיד שהתעקשותו למצווה אחת של התפילין גרמה במישרין להשגחה העליונה לעמוד לימינו ולהצילו, כמו גם רבבות אחרים.