בסוף השבוע שעבר הודיעה לשכת ראש הממשלה לאחר דיון לילי נוסף של הקבינט, כי
ישראל לא תגלה גמישות נוספת ותציע ויתורים נוספים לחמאס. הודעה ברוח זו נמסרה גם לשליח ראש הממשלה למו"מ עם המתווך הגרמני.
עיקר המחלוקת, כפי שעולה מהמידע שפורסם, הוא הרצון של החמאס כי המחבלים הרוצחים המיועדים לשחרור ישובו לבתיהם בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. ישראל, שכבר ויתרה על שחרורם של גדולי המרצחים, עומדת על כך שהם יוגלו לחוץ לארץ כדי למנוע מהם לשוב ולתכנן פיגועים רצחניים נוספים ביהודים. עם כל הצער והכאב על העיכוב שייגרם בשחרור גלעד שליט, עלינו להבין שכל ויתור נוסף לחמאס יציל את גלעד שליט במחיר של חיי ישראלים אחרים.
עצם הוויתור על העיקרון שאין משחררים רוצחים עם דם על הידיים עורר ביקורת רבה, אבל עיקר הביטוי שלו נשמע אצל אנשים מהימין. ככל שהזמן עובר וממשלת ישראל נכנעת לעוד ועוד דרישות של החמאס, עושה רושם שההתנגדות לתנאי השחרור חוצה גבולות ונשמעת גם בקרב אנשים שאינם מזוהים דווקא עם הימין.
לצד ההודעה החד-משמעית של ממשלת ישראל, יש לבצע כמה פעולות משלימות כדי לייצר לחץ שייתן "מוטיבציה", גם בקרב החמאס, להתגמש בעמדותיו ולהגיע לעסקה.
ראשית, יש לעצור מיידית את ביקורי המשפחות אצל האסירים הפלשתינים היושבים בבתי כלא בישראל. לא ייתכן שמחבלים יזכו לביקורי משפחות וגלעד שליט לא. כנ"ל לגבי ביקורי הצלב האדום, יש לעצור אותם מיידית עד שיינתן ביקור כזה אצל גלעד. כתכיפות הביקורים אצל גלעד כך יותרו ביקורים של הצלב האדום בישראל.
במקביל, על ישראל לפרסם את שמותיהם של המחבלים ללא דם על הידיים שהסכימה לשחרר כדי ליצור לחץ של משפחות המיועדים לשחרור על החמאס. פרסום כזה יכול להיעשות באמצעות הפצת כרוזים מהאוויר בשטחי רצועת עזה ובדרכים אחרות.
עלינו להגיע למצב בו כל מחבל המתכנן או היוצא לפעולת טרור בקרב ישראלים יידע כי במרבית המקרים הוא ייהרג, והיה אם ייתפס על-ידי כוחות הביטחון שלנו ונאלץ לשחררו - שחרורו יהיה לגלות ולא לביתו.