בפסק הדין בעניין יעקב לוי (וע' 163/07) שניתן על-ידי ועדת הערר בירושלים נדונה שאלת קביעת שווי הרכישה של נכס משנת 1964, כאשר לא ניתן היה לאתר את הסכם המכר.
העורר טען כי לאור העובדה שהערכת מס רכוש לנכס בשנות ה -60 עמדה על 62,500 לירות ואילו שטר המכר וכרטסת מידע שבידי מנהל מס שבח נוקבים בסכום של 80,000 לירות אזי יש לנטוש את כל המסמכים הללו כבלתי אמינים ולקבוע את שווי הרכישה על-פי חוות שמאית שהעריכה כיום את שווי הנכס בעבר בכ-300,000 לירות.
ועדת הערר דחתה את טענות העורר. ראשית קבעה הוועדה שהעורר מנוע מלטעון אחרת לעניין השווי כשהוא עצמו צד לשטרי המכר הנוקבים בתמורה ששילם לצד ג'. בכך גם העלתה הוועדה את קרנם של שטרי המכר כאינדיקציה לתמורה.
לא זו בלבד, אלא שהוועדה אף מזכירה את פס"ד העליון בעניין סטוליאר שכל כולו מניעות, לפיו אם הצהיר אדם על שווי נמוך לצרכי מס רכישה בל ילין אם שווי זה יהווה הבסיס לחישוב השבח במכירת הנכס על ידו.
גם עיקרון רציפות השבח גויס כנימוק נוסף בפה"ד אם כי לדעתנו הינו פחות רלוונטי מאחר שבענייננו לא ניתן להצביע על דיווחים שונים לעניין מס רכישה ומס שבח. שאלה מעניינת עשויה להתעורר מקום בו עיקרון המניעות מתנגד עם עיקרון רציפות השבח, לדוגמה מקרה בו מחד ברור כי המוכר הגזים כלפי מטה בשווי הרכישה שהצהיר אך הקבלן שמכר לו שילם את מלוא מס ההכנסה עד לשווי גבוה יותר. בסיטואציה כזו לא ברור מהו העיקרון הגובר.
בהמשך פסק הדין שוללת ועדת הערר את ההיזקקות לחוו"ד שמאית בנסיבות העניין כעומדת מול הממצא המקורי - השווי בשטר המכר. בנוסף קובעת הוועדה שככל שחוו"ד שמאית ניתנת בריחוק זמן ממועד האירוע נשוא הבחינה הרי שמשקלה קטן בשל הקשיים האובייקטיביים לניתוח עסקות השוואה בהיעדר ראיות, ואף בהתקיים ראיות לעסקות אחרות קיימת בעייתיות בעימותן ובדיקת סבירותן.
יש לזכור שקביעות הוועדה עשויות לפעול בנסיבות אחרות גם כלפי מנהל מיסוי מקרקעין, ובכך להוות חרב פיפיות. זהו המצב לדוגמה בכל הנוגע לשמאויות שמוציא המנהל ביחס לשווי רכישה של מקרקעין שנתקבלו בהורשה בשנות ה-60 ו-70 בהיעדר שומת מס עזבון.
באשר להשלכות לעתיד - ככל שנתוני משרדי מיסוי מקרקעין נשמרים ומתועדים בצורה הניתנת לאיחזור, דומה שלעתיד לבוא משמעות קביעות הוועדה מתקהית במידת מה (לאור קיומם של נתונים בפועל).
במקרים בהם בכל זאת לא קיימים נתונים הרי שלאור קביעות הוועדה ייטיב מי שחושב שיזזקק בעתיד להערכת שווי למועד מסוים אם יזמין את חוות הדעת השמאית מראש ולא בדיעבד. במקרה כזה ערכה הראייתי של חווה"ד יהיה גבוה יותר, הן בשל פרק הזמן הקצר יותר בין ביצועה ובין אירוע הרכישה וקיום נתוני השוואה זמינים וטובים יותר והן בשל העובדה שחוו"ד הנערכת בסמוך למכירה עשויה להיתפס כחוו"ד מוזמנת לצורך הגעה למטרה ידועה מראש.
האם נכון לקבוע עמדה נחרצת כזו, כאשר חלק גדול מהציבור לא מבין בכלל מה הבעיה בהפלות? 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
