|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בדקתי ממה מוקסמים רבבות צופי "האח הגדול" ומצאתי: טבע האדם הפורץ בתוך בית בו מאוחדים אנשים שונים זמן רב הוא ה"טריגר"
|
|
רוע בבית "האח הגדול" [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
בשבועות האחרונים אני מוצא עצמי יותר ויותר צופה בתוכנית הריאליטי המשודרת בערוץ 2 - האח הגדול. זה התחיל מתוך סקרנות ורצון לראות ממה מתרגשים כל-כך הרבה אנשים בארץ ובעולם (חוץ מזה, בעשרות התחנות העומדות לרשות מינויי הכבלים אין ממילא מי יודע מה לראות) ונמשך מתוך הכרה שאולי יש משהו מאוד מעניין בכל הקשור להבנת טבעו של האדם.
המציאות הנבנית באתר היא בהחלט מציאות לא קלה - להיות סגורים במשך תקופה ארוכה עם אנשים שלא היו מוכרים האחד לחברו, ללא ספר או עיתון, ללא טלוויזיה או מחשב, ללא מידע כלשהו על הקורה לבני המשפחה שהשאירו בבית, ללא חדשות על הנעשה בארץ ובעולם, ללא אפשרות בחירת חברים - זה בוודאי לא קל.
לאחר צפייה במשך מספר שבועות נפל לי האסימון, ונראה כי ניתן להבין מדוע בעולמנו יש אינספור אירועים שליליים - מדוע ישנן מלחמות; מדוע ישנם אנשים מדוכאים; מדוע יש חיים קשים לחלקים גדולים באוכלוסיית העולם. התשובה מצויה בתכונה שקיימת אצל חלק מהאנשים, במינון כזה או אחר - רוע לב.
האח הגדול מצליח בתוך זמן קצר להציף תכונה זו אצל חלק מהאנשים ומראה כי התכונה קיימת וכל שצריך זה להציף אותה. בתוכנית, זה נעשה בזמן קצר על-ידי יצירת סיר לחץ - סגירת אנשים ללא קשר לעולם החיצון שעליהם לשרוד הדחות מדי שבוע. מהר מאוד ניתן לראות איך צף הרוע.
כמעט כמספר דיירי הבית - כך הדוגמאות לרוע לב, אם כי, כאמור, יש שוני במינון.
|
|
נטולי רוע בעולם שכולו טוב
|
|
שלא יהיו ספקות - אלו הן דוגמאות בלבד וניתן להבחין ברוע אצל מרבית הדיירים. נכון שעדיין לא כולם, ואני מקווה שיש מיעוט שאינו רע וכאשר יגבר הלחץ בתוכנית לקראת שלביה הסופיים, הם ישמרו על צלם אנוש ולא נראה בהם את הרוע, רוע שעושה רע לעולם בו אנו חיים.
אולי הרפואה תמצא בעתיד את התרופה שתאפשר לבטל את הרוע או להביאו לגבהים נמוכים. עד אז, ננסה בכל כוחנו, בחינוך בבית או במוסדות הלימוד, להבהיר כי ניתן להגיע להישגים גם מבלי להיות רעים.
|
|
|
סער ואיילה [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
נמשיך לסער - עו"ד בוגר, שהציפייה ממנו היא להתנהג באופן הגון ומנומס. במקום, אנו מקבלים חזרה אינסופית של אמירות לגבי כמה אחרים רעים, משקרים, מבלפים ורק הוא דובר אמת ולעולם אינו אומר משהו מאחורי גבו של מישהו (וזה נאמר תוך כדי שיחה על אחד הדיירים מאחורי גבו).
|
|
|
שרה [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
לצורך מתן מספר דוגמאות, נתחיל בשרה - אישה מבוגרת, על פניו נראה שהיא אמורה להתנהל כיאה לגילה ולמיצובה החברתי. לא ברור לגמרי מה היא מחפשת בהשתתפותה בתוכנית ואיך היא וסביבתה רואים את הימצאותה בקרב קבוצה של אנשים שיכולים להיות ילדיה, אך מילא - זה עניין שלה. מה שבולט זה הרוע הנוטף מכל מילה שיוצאת מפיה. שרה השכילה, בקול שקט וארסי, לשפוך קיתונות של רותחים כמעט על כל אחד מדיירי הבית. היא נוהגת לבחור דייר אחד, לשטוף את מוחו על כמה רע דייר אחר ולאחר-מכן, מתחילה מחדש עם בן-שיח אחר על דייר אחר. כמובן, שרה אינה שוכחת לשאול בסוף את בן שיחה אם הוא מבין ומוסיפה הצהרה לפיה היא אומרת לכל אחד מה שהיא חושבת בפניו ולא מאחורי גבו - נו, באמת?!
|
|
|
תומר [צילום: רונן אקרמן, עכבר העיר]
|
|
|
נעבור לתומר אשר מצד אחד מחבק, מנשק ומחמיא ולא עוברת שעה והוא מסביר לדייר זה או אחר על תכונותיו השליליות של אותו דייר או דיירת אותם כינה "הורס/ת"; "מהמם/ת" ועוד.
|
|
| תאריך:
|
12/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
12/01/2010
|
|
עמוס עמירן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
12/01/10 16:00
|
|
|
|
2
|
|
אורנה אבני
|
12/01/10 19:04
|
|
|
|
3
|
|
akh
|
12/01/10 21:17
|
|
|
|
4
|
|
טין טין
|
13/01/10 11:33
|
|
כנראה שנפל הפור. בנימין נתניהו נותן לאבו מאזן כל שביקש עוד טרם החל המו"מ, ובצורה האופיינית לו: כלפי חוץ מכריז "בלי תנאים מוקדמים", בעוד מכתב-ערבויות אמריקני לאבו מאזן, שכל מילה בו סוכמה מראש עם נתניהו, יבטיח לערבים מראש את גבולות 67' "עם תיקונים". אחר-כך יאמר לשני ה"תמים", בני ובוגי, שהערבות האמריקנית בלתי-הפיכה, ושני החלילנים מהמלין יצעידו את הליכוד אחריהם לתוך המים, כמו שעשו ב"הקפאה". לולא היה נתניהו מתעתע ומאחז-עיניים, היה מודיע לאמריקנים עכשיו, שאם יבטיחו לערבים מראש את 67' ואת ירושלים - לא יהיה מו"מ, כי שום ערבי שפוי לא ייקח פחות ממה שהאמריקנים כבר נתנו לו. וכך, המשחק מכור, ובאפס מחיר. מפני שה"תמורה" האמריקנית - ערבות ל"יהודיות" המדינה היא בדיחה. מנין ייקח עכשיו נתניהו שטחים לתת תמורת שירת "התקווה" או אמירת קידוש לבנה?
|
|
|
|
|
עמותות וארגונים חברתיים, השכילו להבין בשנים האחרונות את חשיבות חשיפתם בתקשורת. ככל גוף עסקי או פוליטי, נמצאות עמותות בזירה של שוק פעיל ובו תחרות דינמית על משאבים, על היכולת לסייע ועל ההכרה הציבורית.
|
|
|
|
|
מסעודה שקטה עכשיו. היא מוגנת. גם היא צפתה, כמשוער, בסרט התדמית המרשים של חברת רפא"ל, בשלב הסופי של ניסוי תוכנית ההגנה "כיפת ברזל". בהיעדרה, מי כמוה חשה וידעה זאת, היא חשה עצמה כאימא אווזה, הנתונה למטווח ברווזים. לא עוד? הלוואי. תש כוחה של מסעודה, אבל היא יודעת שעליה להיות חזקה. היא יודעת שהיא תידרש לאזור כוח מכל מקור אפשרי – פנימי או חיצוני - ולאגור אותו, שיהיה שמור לבטח, לימים הנוראים שמן הסתם עוד צפויים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני יותר משלושים שנה, במהלך השנים 1978 ו-1979, ניהלה ישראל משא-ומתן עם הממשל המצרי על הסכם השלום. שני הצדדים דבקו בתוואי של קו הגבול הבינלאומי בתקופת המנדט הבריטי והתעלמו מן המציאות שבשטח, מקיומם של אנשים חיים משני צדי הגבול. ב-1948 הייתה רפיח עיירה פלשתינית קטנה, בקצה הדרומי של רצועת עזה. קו הגבול הבינלאומי עבר מדרום לעיירה. במהלך מלחמת העצמאות נמלטו ערבים רבים אל תחום הרצועה, וחלק ניכר מהם התמקם ברפיח. שם גם קם אחד ממחנות הפליטים הגדולים שברצועת עזה. מאז, במשך 30 שנים, כל עוד שלטה מצרים ברצועה, ולאחר מכן - תחת שלטון הממשל הצבאי של ישראל, לא הייתה משמעות לקו הגבול המנדטורי. העיירה - על פליטיה - גדלה, התרחבה והתפשטה גם אל תחום שטח סיני, מעבר לגבול הבינלאומי הישן. והנה, במהלך המו"מ, לא התעניינו מנחם בגין, מחד-גיסא, ואנואר סאדאת, מאידך-גיסא, בגורל העיירה ותושביה. עמידתם העיקשת על קו הגבול הבינלאומי הביאה לחציית העיר בין שתי רשויות פוליטיות שונות, וכך נולד הפלונטר הגדול של חלוקת התושבים בין הטריטוריה המצרית לבין שטח הרצועה. כך נולדו ההברחות, וכך נולדה מסורת המנהרות בין שני חלקי רפיח.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
