תיאטרון האבסורד

אף שקולו הנוזף של סגן שר החוץ, דני איילון, נשמע ברמה - הידיים הן ידי אדוניו, אביגדור ליברמן. זה האחרון נושא, אומנם, בתואר הנכבד של שר-חוץ - אלא שלמראית-עין בלבד. שהרי לאיש המופקד על מערכת-יחסים בינלאומית רגישה כל-כך - אין אפילו מושג ירוק בדרך-ארץ דיפלומטית, שאם לא כן לא היה יורד לשפל המדרגה שאליו ירדו הטורקים עצמם. בדרכו הנלוזה רק שיחק ליברמן לידיהם של אלה, ברמה הכי-אינפנטילית, וגרם לכך שגם שגרירנו בטורקיה יוזמן, כקונטרה, למה שקרוי בלשון דיפלומטית "שיחת-הבהרה", ובלשון מעשית - זובור נגדי.

משחק הצ'ילבות הזה ראוי, אולי, לגן-ילדים - לא למי שנושאים בעול היחסים שבין שתי מדינות. דווקא משום שהיחסים הללו רגישים כל-כך - ניתן היה לצפות לתגובה ישראלית שקולה יותר, גם אם זועמת. אף שסוכם, על דעת ראש הממשלה, כי זו תסתכם בנזיפה בלבד - החליטו ליברמן ואיילון כי אין להסתפק בה, אלא שצריך להגדיש את הסאה. וכך, מי שהמלך ליברמן לא חפץ ביקרו אלא בקלונו - יושפל וידוכא עד עפר. שהרי אליבא דשר החוץ, לא חשוב מה יאמר העולם; חשוב מה שנאמר אנחנו.

להסיק מסקנות

לזובור של הושבת שגריר על הדום, ללא לחיצת-יד, ללא כיבוד ושתייה, ועם הזמנת צלמי-טלוויזיה למפגן-ראווה, אין אח ורע במישור היחסים הדיפלומטיים שבין שתי מדינות, הגם שהדברים שהוטחו נגדנו כואבים כל-כך. זאת ועוד: מי שנמנע מהצגה אינפנטילית שכזאת לא רק שאיננו מתרפס; הוא נעלה ומוערך הרבה יותר.

עם כל הצער והכעס, אסור לשכוח שבמישור היחסים המתוחים כל-כך שבין ישראל לטורקיה יש גם הדגשים ביטחוניים, מהם לא ניתן להתעלם. חשיבותם עולה לאין ערוך על דברי הבלע של רשת-טלוויזיה פרטית, זו או אחרת; היא עולה אפילו על התבטאויותיו הנלוזות והמאוסות של ראש הממשלה הטורקי בכבודו ובעצמו, שאינן אלא שוחד פוליטי. הזמנתו של שר הביטחון, אהוד ברק, בשבוע הבא, למפגש-ביטחוני, עתיר-חשיבות, אצל ראשי השלטון הטורקים - היא הנותנת!

אין זאת כי אם טקס ההשפלה בושל על-ידי ליברמן ואיילון למטרה אחת בלבד: לטרפד את הביקור, שבו אמור ברק להיפגש עם שרי החוץ וההגנה של טורקיה, עם צמרת הצבא ועם הנשיא הטורקי. אין זו פגישה בעלמא, על עניינים דיומא. יידונו בה נושאים עדינים ורגישים, שהשתיקה עדיין יפה להם. ובינתיים חבל, כמה חבל, שלא נמצא, עדיין, מי שיסיק את המסקנות המתבקשות כל-כך: את ליברמן ואיילון צריך להרחיק, וכמה שיותר מהר, ממשרד החוץ. מקומם איננו אלא בתיאטרון האבסורד.