ולרשטיין מוריד את הדגל לחצי התורן

בסדרה של כמה מאמרים טענתי שבקרב המתנחלים הולכת ונוצרת אווירה של עוינות כלפי ממשלות ישראל, עד כדי ראייתו של המשטר הדמוקרטי כמשטר לעומתי. היו שתקפו את ההסברים, אפילו במילים גסות, תוך ניסיון בלתי-מוצלח להתכחש. לא המחאות של החיילים אשר הניפו כרזות נגד הפינוי, לא המתקפה משולחת-הרסן על ממשלת נתניהו בגלל ההקפאה, ולא האיומים על סרבנות וגט כריתות למדינה זיעזעו את הציבור.

טענתי שההינתקות הייתה לפרשת קו הגבול בין המחאה הלגיטימית לבין ניסיון לבצע פוטש בחסות הכוח, הפיזי וגם הפוליטי. רבים מאוד מבין ראשי המתנחלים ראו בהינתקות אירוע טראומתי ביותר, אך לא שכחו לציין שהיא עברה בשקט יחסי. את מה שנאמר לאחר מכן על-ידי הגורמים היותר מיליטנטיים מבין ראשי המתנחלים וגם בקרב הציבור הדתי-לאומי בכלל, העדיפו לא לשמוע. אלה נשבעו שפעם נוספת לא יתמסרו בקלות לפינוי נוסף, אלא ההפך הוא הנכון: כל דרך תהיה כשרה כדי לסכל "טרנספר יהודי". באותה הנשימה החלו להישמע קולות רבים בקרב המתנחלים וראשיהם, הקובעים מפורשות שבמקרה של סתירה בין ההלכה להחלטת ממשלה או לחוק, ההלכה תמיד על העליונה.

נתן גט כריתות

פנחס ולרשטיין מתויג כמתון בקרב מנהיגי המתנחלים, למרות שבמהלך 31 שנות פעילותו נשמעו גם מפיו התבטאויות קשות. לצורך העניין, נקבל את הקיטלוג הזה. מה המסקנה, אם כן, מהתפטרותו, לפי דבריו, כפי שהם מצוטטים בכלי התקשורת? ידם של הקיצוניים ושל אלה הדורשים ללכת עד הסוף - כולל מעשים העלולים לשים לאל את הדמוקרטיה הישראלית - היא על העליונה.

כך מצוטט מר ולרשטיין כאומר את הדברים הבאים: "מאז העקירה בגוש קטיף חלק מהאנשים רואים אובדן דרך במאבק דמוקרטי חוץ-פרלמנטארי", והוסיף: "וחלק קטן כבר לא רואה את ישראל את מה שהם ראו קודם. הם גם לא יניפו דגל ביום העצמאות וזה יותר כואב ממי שלא הניף דגל מעולם - זה מישהו שהניף והפסיק. זה ממש אובדן דרך". מה משמעותם של דברים קשים אלה אם לא גט כריתות לממלכה והליכה בתלם הדיקטטורה או התיאוקרטיה?

המתנחלים - האמת והשקר

הממלכה הפכה בעיני רבים מבין המתנחלים לזרה ומתנכרת, לכן מותר ואף חובה להילחם בה עד חורמה. האמונה הדתית בקדושת ארץ ישראל וההבטחה האלוהית נסדקו מאוד כאשר המתנחלים הבינו, שכל נושא המפעל ההתיישבותי בשטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים עומד ל"מכירה". הנהגת המתנחלים איבדה במשך השנים מכוחה לאכוף את מרותה על ציבורים רחבים בהתנחלויות. אם נודה על האמת, מנהיגי המתנחלים לא ממש שלטו על "נערי הגבעות" ולא על בוני המאחזים הבלתי-חוקיים. לא רק זו, אלא שבמקרים מסוימים מנהיגי המתנחלים הואשמו בשיתוף פעולה עם ה"אויב", קרי הממשלה. גם בהינתקות הם לא ממש שלטו באירועים.

מי שאשם בכל המציאות הזו הם אותם מנהיגי המדינה שניסו להיבנות על ציבור המתנחלים ולא אמרו להם את האמת. כל ממשלות ישראל, מאז 67' ואילך, אשמות בכך, כי הן לא רק רימו את המתנחלים - אלא גם שלחו אותם להתיישב מבלי לומר להם מפורשות שהמדובר בהתיישבות ארעית. אין טעם להזכיר נשכחות כאשר מנהיגים פוליטיים מרכזיים עמדו על גבעות אלה ואחרות ודיקלמו דברי עידוד למתנחלים, למרות שהם ידעו, בסתר לבם, שאלה דברי שקר. מנחם בגין לא קיים את הבטחתו, רבין ופרס חתמו על הסכם אוסלו, נתניהו ויתר בקדנציה הראשונה ומקפיא בקדנציה הנוכחית. מי שמאמין שההקפאה תופשר לאחר אותם עשרה חודשים ותהפוך ל"נהר" של בנייה, טועה ומטעה. המתנחלים יודעים זאת היטב, לכן השבר כה גדול. ולרשטיין אינו הראשון שהתפטר. קדמו לו רבים וטובים, ומי שסקרן יותר - יחפש וימצא כמה עשו זאת.

ההיסטוריה מתעתעת לפעמים ומזמנת הפתעות. המפעל ההתיישבותי החל בסבסטיה כאשר בראש הרב לווינגר וחנן פורת, שהיו לסמן הימני ביותר של המתנחלים. כיום חוזרים לשורשים כשולרשטיין נחשב כבר למתון.