כשזליכה חטף ממיכה

מספרים על הלל הזקן, שטבל רגליו בנהר ולפתע ראה גולגולת צפה על המים. אמר לה, "על דאטפת יטופוך וכל מטיפייך יטופון".

איזו הפתעה: הלל, שמוכר לנו יותר כזקן וחכם ופחות כנביא גדול, דווקא ידע לנבא בדיוק את מה שצפוי לד"ר ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר, שגם מוצאו, כמו הלל - מבבל.

תזכורת: במשך שלוש שנים נאלץ עם ישראל לחזות בשיגיונותיו של החשב הכללי הקודם, שראה צל הרים כהרים: כל מי שלא אמר לו בוקר טוב נחשב בעיניו למושחת. ומי שלא ברכו לערב טוב נחשד בעיניו כנוכל עם כוונות זדון. ובקיצור, סוג של מקרתיזם שלא נראה בעולם מאז שנות החמישים המכוערות של ארה"ב. ומה יצא מכל "ההפצצות" של אותו זליכה? נאדה, גורנישט, שום דבר, אפילו לא כתב אישום אחד, למעט תחושת קבס שתקפה את כל מי שמוחו בראשו.

מאידך-גיסא, רבים וטובים טענו בזמנו, ביניהם העיתונאי נחום ברנע, כי אם ישנו מישהו שבאמת צריך לבדוק אותו, התנהלותית (ונפשית?), הרי זה את זליכה. מלים רבות אף הושחתו על הכנסותיו הלא מוסברות מעבודות צדדיות כאלה ואחרות, אבל איש לא התייחס ברצינות לחשדות כלפיו. נו, טוב, בכל זאת מדובר בזליכה, מיסטר לובן קלין. אחרים, פחות חשדניים, דווקא דאגו ללטף לו את האגו ואף העניקו לו תארים הזויים כמו "אביר איכות השלטון" או השד יודע מה. כנ"ל לידידו מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס. פגש הזרזיר את העורב....

והנה לא חלפו להם חודשים רבים והוכח שוב, כי דווקא זה שאינך רואה הוא זה שיתקע לך את הסכין. פרוש רש"י: דווקא לינדנשטראוס, שבינו לבין זליכה הייתה מערכת סמביוטית ממש יוצאת דופן, מצא לנכון לשחוט את אחרון "הפרות הקדושות" ולהעלות אותו על המוקד: לא דיווח אמת, השתכר הרבה מעבר למותר לו, פברק שעות נוספות ועוד מרעין בישין (ידיעות אחרונות, ממון, 14.01.2010) היו רק חלק מהקיתונות ששפך מבקר המדינה המגלומן על הד"ר שעשה מכל דבר שקשוקה.

שיהיה ברור: אינני שמח לאידו של זליכה, אבל לא נורא אם הוא יחוש פעם אחת מעט, ממש קורטוב, ממה שחשו אלה שהוא נעץ בהם סיכות קטנות ומכאיבות, לרוב על לא עוול בכפם, רק בשל דמיונות שבדה ממוחו הקודח.

לחיי הלל הזקן.