בקרב השרים מסתמן רוב בעד הצעת החוק. ולא בכדי: רבים וטובים, בהם חברי כנסת, סבורים כי אין לאפשר לתושב חוץ להשפיע באופן מכריע על-סדר היום בישראל. על-אף הכעס הרב על ארנון מוזס - בשל השימוש הבזוי שהוא עושה בעיתון ידיעות אחרונות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, סבורים רבים: יש להבטיח את האינטרס הציבורי, שהוא: זרימה חופשית של מידע וחופש ביטוי בישראל, בלא השפעה מכרעת מצד גורמי חוץ, שיכשכשו - משיקולים עיסקיים או אידיאולוגיים שלהם - בדמוקרטיה הישראלית.

גם העובדה שמדובר בעיתון המזוהה, במקור, כתומך בנתניהו ובדרכו, מעוררת חברי כנסת לפעולה, כולל כאלה מהליכוד שחוששים: ככל שייגבר כוחו של עיתון ישראל היום, התומך בנתניהו, הוא יוכל להשפיע באופן מכריע על חברי מרכז הליכוד, ולקבוע מי יימנו ברשימת המועמדים של הליכוד לכנסת הבאה.

הצעת החוק קובעת: תושב חוץ לא יוכל להחזיק באמצעי שליטה בעיתון ולא יוכל לממנו. כפי שדיווחנו כאן, אדלסון מבקש לעקוף מכשלה זו בדרך של העברת השליטה ומימון העיתון ישירות לידי יסמין, בתה של רעייתו מירי. יסמין ומירי הינן בעלת אזרחות ישראלית. השאלה היא האם ניתן לומר שהן בעלות מעמד של "תושב ישראל". את בעיית המימון יכול אדלסון לפתור בקלות יחסית, בדרך של העברת מתנה, עכשיו, בסכום גבוה ליסמין, וכך להבטיח את מימון העיתון לכמה שנים.

הפתרון הנ"ל יכול היה לעבור בקלות יחסית, אלמלא המלכודת המתגבשת מאחורי הקלעים. הכוונה היא למבחנים שיידרשו מתושב ישראל, המבקש להחזיק באמצעי שליטה בעיתון ישראל היום. אם אכן תעבור הצעת החוק, מבקשים מוזס ונמרודי לבדוק היטב ואף לדקדק: האם עומדת יסמין במבחנים המחמירים. ואלה עיקרם:

• האם יסמין, שהינה אזרחית ישראלית, הינה גם תושבת ישראל; ואם כן -

• האם יסמין אכן מתגוררת בישראל מרבית ימי השנה;

• האם יסמין משלמת מיסים בישראל;

• האם ילדיה לומדים בישראל;

• האם היא מחזיקה ברשיון נהיגה בישראל.

• וכו' וכו'

המבחנים הנ"ל יוחלו כדי למנוע משלדון אדלסון לחמוק מהמגבלות הגלומות בחוק, אך ספק אם די יהיה בהן כדי להביא לסגירת העיתון. שכן, אדלסון ואנשיו לא יושבים מנגד. גם הם מתכוננים היטב למערכה. שני הטיעונים המרכזיים:

• המו"ל שמונה במקור הוא אשר בהרב, שהוא כידוע ישראלי ונחשב אחד מיזמי ההייטק בישראל;

• העיתון פועל כדין, לאחר שקיבל בטרם הוצאתו לאור אישור של משרד הפנים. לכן, ייטען, אין להחיל את החוק באופן רטרואקטיבי.

הקרב הזה יוכרע, ככל הנראה, בבית המשפט העליון. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הנתונה לאיום עיתונאי רציף מצד ארנון מוזס, היא שעשויה להכריע האם יוגבל אדלסון בשוק העיתונות בישראל.

עיתון ישראל היום סובל מבעיה קשה של לגיטימיות. הזיהוי שלו "כעיתון של ביבי" נוגס בסיכוייו להשפיע באופן משמעותי על הציבור. לראיה: גם חשיפות ותחקירים המתפרסמים בעיתון זה אינם פורצים מגדרו.

על-אף שמדובר בעיתון עם תפוצה ארצית משמעותית - 350 אלף גליונות ביום שישי - השפעתו דלה ביותר על סדר היום הציבורי. עוברי אורח נוטלים עיתון זה במיוחד בשל זאת שמדובר בחינמון, ולא בזכות תכניו. עם ישראל אוהב לקבל מתנות... גם כאלה שיעלו לו ביוקר מאוחר יותר. נזכור נא: קריסת עיתון מעריב תביא לצמצום חופש הביטוי בישראל.

סוד גלוי הוא כי רבים וטובים בוחלים מאופן התנהגותו של ארנון מוזס בידיעות אחרונות, שאינו נמנע משימוש בעיתון בניגוד לאינטרס הציבורי. מוזס ניסה למנוע, משיקולים זרים, הפלת אהוד אולמרט מראשות הממשלה, וכשל בגדול. השקרים והמניפולציות נמאסו על כולם. אך במקביל - מתפתחת טינה מצד רבים אחרים כלפי השילוב של אדלסון עם ביבי. אחרי הכל, מדוע להחליף את מוזס בפטרון אדלסון, שיכשכש בשלט רחוק מהקזינו במקאו, במערכת הפוליטית הישראלית.

הטינה באה לידי ביטוי גם ביחס שמקבלים נציגי ישראל היום. ביום שישי, לדוגמא, עמד בגשם במרכז שוסטר ברמת אביב מפיץ של ישראל היום ובאמתחתו גליונות של העיתון לחלוקה. המפיץ המסכן זכה למקלחת צוננת, נוסף לזו הרטובה: "גועל נפש, העיתון של ביבי" - קראו לעברו. "מציאות הזויה", אמרה לי חברה קרובה שהייתה עדה למחזה.