יורדים משרה, ולא על שרה

השאלות הן האם בנימין נתניהו יורה או לא יורה על פעולה ישראלית מול ההדק הגרעיני האירני לפני שיהיה מאוחר מדי - והאם בנימין נתניהו יוכל לרבע את המעגל, להפוך למציאות את נאום בר-אילן על שתי מדינות לשני עמים. אחת מהן - נטולת יכולת צבאית.

כל זאת מבלי לפצוע אנושות את ההתיישבות היהודית בגדה המערבית ומבלי לחלק את ירושלים. הסיפור הגורלי והמכריע הזה מתמקד באישיותו ובמנהיגותו של בנימין נתניהו - לא ברעייתו. עוד פחות מכך ברכילות זעירה העוסקת במי מונה למה בלשכת ראש הממשלה. מי האיש שלה ומי האיש שלו.

גם אם אישי ציבור מוותרים ביודעין על זכותם לפרטיות מלאה בעלייה מרצון על הבימה הציבורית, וגם אם זכות הציבור לדעת מי האיש או האישה המבקש ומחפש את אור הזרקורים ומתיימר לחרוץ גורלות לשלום או למלחמה - עדיין עומדת להם הזכות לפרטיות - כמו לכל אדם.

זכות מוגבלת לנבחרי ציבור - אך עמידה לפחות במתחם שבין האישה לילדים. אלא אם מדובר בחשיפה שיש בה ידע המשנה לחלוטין, משמעותית, את הערכת יכולת התפקוד של ראש הממשלה המכהן.

סיפורי שרה והעוזרת אינם בליגה הזאת. הם עלולים לייצר תוצאה הפוכה לחלוטין מזאת שהתכוון לה צוות החושפים. מדובר ביכולתו של פוליטיקאי לשרוד מתקפה פולשנית בלב הבית. אם היא לא מחסלת אותו - היא מחזקת אותו. לפעמים היא מחסנת אותו.

במבחן ההישרדות והרצון לחזור ולהוביל - הישרדות גם בשנים של כפור אופוזיציוני וכשאין לך מה לחלק למקורבים - נתניהו הוא בעל יכולת מוכחת: שרד סיבוב אחד של מהלומות שכוונו אל מה שנתפש כחוליה החלשה שלו ואל כל חוליה אפשרית. הוא ישרוד גם את השני - אלא אם נלמד שהוא - לא רעייתו - כשלו ברגע של אמת.

ובינתיים - כל מהלומה נוספת בשרה, מקדמת קדנציה נוספת לביבי.

תחשבו על זה.

בהשוואה לאנשים טובים כמו אופיר ש"נשבר לו" ונגמר לנו הפז - והוא אכן היה התקווה הלבנה הסוציאל דמוקרטית של לא מעטים - אהוד ברק ובנימין נתניהו עשו שניהם קאמבק נגד הזרם ומול תקשורת חסרת רחמים שטיפלה בהם לאורך שנים במינון ארס שיכול להרוג גם אנשים חזקים מאוד.

אני שב וקורא על ברק וביבי ה"ישנים" שחזרו למתווה כשלים ידועים. זאת טעות באבחון מפני שחשיפה נמשכת למתקפת תקשורת כשהיא מתנהלת בכל כלי אפשרי - מייצרת חיסונים.

פוליטיקאים בעלי סנטר זכוכית אינם עומדים בה בסיבוב הראשון. נשברים ונמלטים מן הסיבוב השני. הצמד שחזר בנחישות רבה לעוד סיבוב אחד לפחות, מיקם את עצמו במרכז המפה הפוליטית עם עודפי ניסיון מצטבר. נוצר ציר פוליטי עמיד לחשיפות ויומני עוזרות בית, סוכנות משק - ואף למעלה מזה.

אפילו המלחמה בין ידיעות אחרונות ומה שנותר ממעריב לבין "ישראל היום", המגביר את תפוצתו - אינה מצדיקה שימוש בכל אמצעי ובכל כלי כדי להלום בראש הממשלה המכהן. "ישראל היום" הוא קול לגיטימי במפת התקשורת הישראלית - תורם ולא פוגם ברקמה הדמוקרטית החייבת בריבוי קולות.

נכון גרס אחמד טיבי שהפך לרגע לאופוזיציונר ראשי ואחראי כשאמר שהוא היה רוצה להפיל את ראש הממשלה בכל רגע, גם היום וגם אתמול - אך הוא לא רוצה להפיל את אשת ראש הממשלה, והיא אינה יעד ואינה צריכה להיות מטרה לניגוח. מישהו בקדימה יכול לקבל אצלו שיעורים פרטיים, ולא בגיניקולוגיה.