החצרן, עיתון החצר ותביעת הדיבה

אם הדיווח בוואלה! כי בני הזוג נתניהו, בנימין ושרה, תובעים את עיתון מעריב, ולא כי שרה נתניהו בלבד היא זו שתבעה את מעריב, נכון, הרי שישנה כאן אסקלציה ביחסים בין השלטון לעיתונות ובמעורבות של הממשל בהחלטות תקשורתיות וחירות הביטוי. להזכירכם, בין עיתון החצר של מר נתניהו לבין מעריב מתרחשת, מאחורי הקלעים, מלחמה דמיקולו בה מעריב מנסה לקדם חקיקה שתסגור את עיתון החצר, תוך שמעריב סובל מירידה קשה ברמת העיתונות, ואף יורד לזנונים מעת לעת.

בקצרה, כתבה של בן כספית שפורסמה בסוף השבוע, טוענת כי עובד גננות בבית ראש הממשלה פוטר בעת כניסתו של נתניהו לתפקיד (וראו ביקורת של עו"ד משה גולדבלט על העבודה העיתונאית של בן כספית). מנגד, נתניהו מכחישה כל דבר וטוענת כי לא התבקשה תגובתה. אולם, שורת ההתדיינויות המשפטית של הגב' נתניהו והיותה תובעת בלשון הרע סדרתית גורמת לתהיה האם לא מדובר בניגוח פוליטי של אמצעי התקשורת כדי לחייב סיקור אוהד. אכן, מדובר בתביעה נגד העיתונאי שרק לפני חודש נגח את עיתון החצר של משפחת נתניהו, מה שגורם לחשוב שוב על המניעים לתביעה.

שרה נתניהו היא פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי של עיריית ירושלים, בעלת תואר שני; סביר להניח שבעקבות הפרסומים משכורתה לא תפגע וזו לא תאבד מעבודתה, וגם אם כן, הרי שמשכורתה בעשור הקרוב לא תתקרב למיליון ש"ח (מהוון). ולכן, האם נגרם לה נזק של מיליון ש"ח? לא מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק, אלא בפיצויים ברי נזק, שעליה להוכיח ולהדגים לציבור מהם (וראו, לעניין זה את תא 1798/03 אביעד ויסולי נ' עמרם מצנע שנפסק לאחרונה).

מעבר לנזק הלכאורי שנגרם לגברת נתניהו, הרי שהנזק למר נתניהו הוא אלקטרולי. למר נתניהו יש אינטרס ראשון במעלה להשתיק אמצעי תקשורת המבקרים אותו, בין אם את ההתנהלות האישית ובין אם את ההתנהלות הציבורית. הבחירה לתבוע את כספית, אותו עיתונאי שמבקר את ישראל היום ולא עיתונאים אחרים שאמרו דברים לא פחות חמורים על בני הזוג נתניהו היא בדיוק הדוגמה לכיצד לא צריך לנהל תביעת לשון הרע בישראל.

כעת, למעריב ישנן שתי אסטרטגיות בתור עיתון רציונאלי: הוא יכול לפחד מדיווחים כלל על חייו האישיים של נתניהו, או שהוא יכול לבחור לנקוט באג'נדה מסוימת נגד נתניהו, אבל בכל מקרה: סיקור אוהד לא ינתן על-ידי העיתון השלישי הנקרא במדינה; מעבר לכך, עיתונאים אחרים שיראו את עצם התביעה יצטרכו להחליט מהי האסטרטגיה שלהם בעת דיווחים על נתניהו: האם הם כותבים למרות הפחד האינהרנטי מתביעה או שמא הם כותבים תוך הבנה שיש כאן תובעת סדרתית, וראוי שהם יוציאו מידע זה החוצה.

בכל מקרה, גם עצם הדיווח על התביעה יכול להפחיד.

כיוון שמעריב כעת הוא עדיין עיתון בעל השפעה, הוא צריך לנקוט באסטרטגיה שמטיבה עמו ביותר: החלפת השלטון במהירות האפשרית; השלטון כעת לא ישוש ליתן מידע או סקופים למעריב, ומעריב שהוא עיתון חפץ חיים צריך לדאוג למקורות; וכעת? כעת או שמעריב יקבל את המידע שלו ממסדרונות אפלוליים, או שהוא יצטרך להסגר.

הרי אף אחד לא ישתף פעולה עם מי שראש הממשלה אינו חפץ ביקרו.