|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפואטיקה של עוז מהספר המקורי, לא צלחה בעיבוד להניב מחזה של ממש ● זה יותר בבחינת תרגיל לתיאטרון, כשהקהל עצמו אינו יודע מהי הפואנטה
|
|
יואב דונט וסנדרה שדה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
הסופר עצמו, עמוס עוז לא יודע להגדיר את מהות ספרו "אותו הים", שאותו עיבד הבימאי חנן שניר לכלל הצגה. הפואטיקה של עוז מהספר המקורי, לא צלחה בעיבוד להניב מחזה של ממש. זה יותר בבחינת תרגיל לתיאטרון, כשהקהל עצמו אינו יודע מהי הפואנטה. חנן שניר, בימאי מהשורה הראשונה הצנועה שלנו ("יהוא", "אנטיגונה", "החגיגה"), והשחקנים שרובם חביבים ומוכשרים, משחקים את הפינג-פונג של המעברים בזמן ובמקום מרפליקה לרפליקה, (מבלי להידרש להעמיד ולו גם סצינה אחת), בגבורה רבה. תחילה, מספר המספר (יגאל שדה המרתק) שאלבר דנון (אהרון אלמוג) - התאלמן מאשתו (סנדרה שדה). כשלפתע, בתוך שנייה, היא חיה ונושמת ומספרת על בנה היחיד (יואב דונט המקסים), שעוזב את הבית לטראק בדרום אמריקה. מעברי הזמן והמקום מטלטלים את תודעת הצופה מכאן לשם, ולעיתים מזומנות הדיאלוגים בין דיטה (טלי רובין) והחבר ריקו - יואב דונט, מתנהלים מוחשית מול עינינו, גם אם זו רק חליפת מכתבים ביניהם. התפתחות קשר רגשי בין דיטה ואלבר, כשבצד השני של כדור הארץ מבלה החבר עם נזירה לשעבר שהפכה זונה, אלה אמורים להוות את שיא העניין. אך הקהל לא יכול להסחף לדרמה שאיננה. כי הצגה אינה יכולה להיעשות מפסיפס מילולי, מהורדת השמלה של הצעירה כריטואל קבוע, כי לא כל כלום הוא "מחכים לגודו", ולמעשה אין פה התרחשות כל שהיא. עם ספרו של עמוס עוז אפשר להיכנס למיטה, להיקסם מהשירה שלו, או שלא. אך להפכו להצגה - זו כבר אופרה אחרת. גם נוכחות שחקן איכותי כמו דויד קיגלר, שרץ על הבמה אנה ואנה, או תרגילי האקרובטיקה שמבצע מתן מאק, "הילד מסרילנקה" - אין בהם כדי לאושש את המצב. הפיתרון צריך להיות מתן עידוד למחזאים צעירים שיכתבו מחזות מקוריים של ממש, כפי שעושה "בית לסין" בפסטיבל אחת לשנה, מה שמניב יוצרים כאלה ליצור מחזות ראויים. אך כאן אנו שואלים: איפה המחזה? |
| תאריך:
|
24/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
24/02/2010
|
|
עליס בליטנטל
|
|
טיפ לילידי השבוע - ילידי השבוע עומדים לעבור תקופה מאוד סוערת ומלאת התרחשויות והפתעות נחמדות, וכל זאת בשל ריבוי כוכבים במזל שלכם, המבטיח לכם עשייה וריגושים כפי שאתם אוהבים.
|
|
|
|
|
בגבולות המגרשים של בניינים בקרקע משופעת - בונים מסלעות או קירות תומכים לשם חסימת הקרקע ויצירת משטחים מאוזנים לשימוש הדיירים. הקירות התומכים הינם בגובה משתנה בהתאם לפני הקרקע, ובמקרים רבים הם בני 2 מ' ויותר, לאמור, מהווים מבנה שאינו פשוט כהגדרת התקנות וטעונים בשל כך תכנון על-ידי מהנדס רשוי [מהנדס רשוי הוא מהנדס בעל ידע מוכח בתחום הקונסטרוקציות לאחר תקופת התמחות בת 3 שנים ולאחר עמידתו בקריטריונים כפי שנקבעו על-ידי רשם המהנדסים - להבדיל ממהנדס רשום, שהוא בוגר הנדסה אזרחית ורשום ברשם המהנדסים ללא התמחות כאמור].
|
|
|
|
|
מצהלות מחנה הימין, כמו קינותיו של מחנה השמאל, בעת שממשלת ישראל הוסיפה לרשימת אתרי המורשת שאותם היא מבקשת לשמר את מערת המכפלה ואת קבר רחל, נראו לי, לפחות, מיותרות. כבר נמאס לכתוב את זה: ארץ ישראל כולה משני עברי הירדן הובטחה בהצהרת בלפור, שקיבלה לגיטימציה בינלאומית באמנות פומביות, לעם היהודי - ולכן, מה שנכבש בשנת 1948 איננו שונה ממה שנכבש בשנת 1967. אלה, כאלה, הם שטחים שהובטחו לעם היהודי, כדי להקים עליהם את ביתו הלאומי. מכאן, שאתרי המורשת שעליהם הצהירה ממשלת ישראל אינם יכולים היו להתמקד רק במה שמצוי מצידו המערבי של מה שמכונה הקו הירוק.
|
|
|
|
|
סבלן של העגונות אמיתי ונורא הוא. רק אישה או איש, שמלאך חבלה היקשה את ליבם, יוכלו לאטום אוזנם משמוע את זעקת הנשים הדלות – הממתינות לגאולתן, לשחרורן מכבלי נישואין שאין הן חפצות בהם יותר, ליום שבו יוכלו להקים משפחה חדשה, לשקם את חייהן. אפילו השפה המשפטית היבשה מתרככת וחמלה גדולה מתגלה בה למראה זעקת הדלות הללו. כזאת כתב תאודור אור, שופט בית המשפט העליון, על אחת ממסורבות הגט:
|
|
|
|
|
יהודים או לא-יהודים? - השאלה השנויה זה מכבר במחלוקת, אם מי שמבקשים להתקרא צאצאי חצי שבט המנשה האבוד הם, אומנם, בני-ברית, שבה ומעסיקה אותנו בימים אלה, עם היוודע דבר שירותם של 15 מהם ביחידת "גולני" בצה"ל.
|
|
|
|
|
