אצלם כל יום פורים

אבל בעיניהם של ברנע, ברגמן, שיפר, כספית, אברמוביץ', מרקוס, אורן, מלמן, בידרמן, שטרסלר ועמיתיהם, מדובר בפאשלה. הם טרם הבינו שבמלחמה על עצם קיומנו, כולנו ישראלים פטריוטים. הגיעה העת להבהיר לעורכיהם, שאין זה מתפקידם לתפור תיקים למי שמחרפים נפשם באומץ לב, בתחכום וביעילות, למען בטחונם הם ועצם קיומם.

הואיל והתקשורת ההמונית טרם הפנימה שעם ישראל מתייצב לצד הטובים, הגיעה שעת "נשק יום הדין": להפסיק לצרוך אותה. לחדול מלתמוך בה כלכלית. להכות אותה בכיס. למה לפרנס את אלה היורקים לנו בפרצוף? מדוע שנאכיל את היד החובטת בנו ללא הרף?

הרי כיום בהחלט אפשר לקבל תחליפים, לא פחות טובים, אבל עם הרבה יותר אהבת ישראל.

וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.

העולם הצבוע, המוּנָע מן הסתם על-ידי רגשות אנטישמיים, נדהם. ראשי ממשלה באירופה גינו את חיסולו של ראש הנחש. שרי החוץ דרשו הסברים. ממשלות אירלנד ובריטניה נזפו בשגרירים הישראלים. האינטרפול הוציא צו מעצר בינלאומי. התקשורת העולמית מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת ממה שנתפס בעיניה חוצפה ישראלית.

כאילו שפעילותן של זרועות הביון של בריטניה, צרפת, ארה"ב ושאר מדינות העולם החופשי, אינה מושתתת על שימוש בדרכונים מזויפים וזהויות בדויות. כאילו ש"מר מחמוד אל-ממדוח", כך מכנה האינטרפול את "הצדיק מדובאי", לא הגיע בזהות בדויה ועם דרכון מזויף לאמירות המעניקה מחסה ומימון לטרור.

איזו התחסדות. איזו צביעות.

איננו יודעים כמובן מי ביצע את המבצע הג'יימס בונדי המזהיר. המבצעים לא הותירו בשטח טביעות אצבעות. פרסומים זרים טוענים שזוהי עבודה אופיינית למוסד הישראלי. כך גם טענו כשקופדו ראשיהם של בני שטן אחרים, למשל קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה, בדמשק, בפברואר 2008.

זה שממשלות העולם, וכמותן גם כלי התקשורת בעולם, עוסקים במתיחת ביקורת נגד ישראל, זה עוד נסבל. מה שבהחלט בלתי נסבל הוא העובדה שעיתונאים ישראלים מצטרפים לביקורת, אבל מזווית אחרת: הפעולה בדובאי הייתה פאשלה.

איזו פאשלה? מה פאשלה? הרי המבחן העליון של פעולה מסוג זה, אם בוצעה בידי המוסד, הינו במבחן התוצאה. והתוצאה מדברת בעד עצמה: א') המשימה בוצעה במלואה והאיש נשלח אל חיקן של 72 הבתולות שבהן טימטמו את מוחו; ב') כל שלוחי המצווה חזרו הביתה, מבלי שאיש נעצר, נפגע או זוהה; ג') שובשו עסקות נשק ענקיות בין אירן לחמאס; ו-ד') חוּזק כושר ההרתעה של ישראל, המאלץ את בכירי החמאס והחיזבאללה להתקפד ולהתמקד בהבטחת הישרדותם האישית.

אבל נחום ברנע, רונן ברגמן ושמעון שיפר (ידיעות), בן כספית (מעריב), אמנון אברמוביץ' (ערוץ 2), יואל מרקוס, אמיר אורן, יוסי מלמן, עמוס בידרמן, נחמיה שטרסלר (הארץ) ועמיתיהם, לא יתנו לעובדות לבלבל אותם. הם לועגים למבצע החיסול. כל אחד מהם נוקט כמובן בסגנון שונה, אבל השורה התחתונה העולה מדבריהם היא שמדובר בפאשלה. האם יהיה זה מופרך להניח ששנאתם הכבושה (של חלק מהם לפחות) לראש הממשלה נתניהו העבירה אותם על חובתם המקצועית, ודחקה בהם להציג פעולת חיסול מוצלחת שרשומה על שמה של ממשלת הימין כפאשלה, ואת ראש הממשלה נתניהו כפאשלונר? האם זו הסיבה שהתקשורת הישראלית כמעט הציבה סוכת אבלים וירטואלית, לקונן על מותו בדמי ימיו של רב המרצחים.

קחו למשל את רונן ברגמן, שנסחף ברוח הביקורת ההרסנית:

• "האם הוצאתו של מבחוח מהמשחק שווה סיכון בחשיפת ושריפת 12 סוכנים, שלא לדבר על הבלגאן הדיפלומטי?... האם דווקא עכשיו, כשהעולם כולו מקבל את העמדה הישראלית ועומד להטיל סנקציות על אירן, היה כדאי לצאת לפעולה שמפירה באופן כל כך בוטה את החוק הבינ"ל? איך זה שדווקא לראה"מ נתניהו יש חוסר מזל שכזה? כמעט כל התקלות ב-15 השנים האחרונות התרחשו בזמן שהוא היה ראש ממשלה: קפריסין, שווייץ, משעל ועכשיו, בהנחה שישראל ביצעה את הפעולה, גם דובאי?"
  
  ['ידיעות אחרונות', 19.2.10]

בהרבה פחות מילים: פאשלה ישראלית.

לך תסביר למומחים-להרע, שכל השירותים החשאיים בעולם מצדיעים לפעולה הנקייה, למרות שדובאי מרושתת במצלמות סתר ובאמצעי אבטחה מתוחכמים לסיכול פעילות חשאית. יהיו הבחורים הטובים מי שיהיו, הם לעגו לטכנולוגיות האבטחה וביצעו מהלך מבריק, חכם ונועז, שהתבסס כפי שצריך להיות על עבודת נמלים מתמשכת לאיסוף מידע, ועל תכנון יצירתי. אין טובים מהם בעולם. זרועות המודיעין בעולם כולו מקנאים בהם. פאשלה בטח לא הייתה שם.

מי שמוביל את מסע ה'עליהום', הינו, כמובן, התקשורת העולמית. אפילו ה'טיימס', הפרו-הישראלי היחיד בלונדון, לא התאפק: "רצח (כך!) מפקד החמאס על-ידי סוכנים נושאי דרכונים מזויפים, מרגיז ומביך מדינות אירופיות ומזיק לתדמיתה של ישראל".

אבל יש גם צדיקים בסדום התקשורתית. דווקא אותו טיימס פרסם מאמר הערצה לפעולת החיסול, חתום בידי מלני רייד, בעלת טור ידועה ומשפיעה:

• "האנשים היפים יביעו סלידה מהפרת החוק הבינ"ל... אבל אני מלאה הערצה לישראלים ולדרך בה הם מבצעים פעולותיהם. מי שמתייצב מולם כאויב רצחני, מסכן את חייו. הם משיבים מלחמה מבלי לבזבז זמן על תירוצי סרק. הם פועלים ללא רתיעה, בלי הודעה או הכחשה. מול העולם המערבי שהולך ונחלש, הם לא צריכים לבזבז זמן על הסברים. לעומת המערב שמגלה נחמדות לטרוריסטים ומשלם להם דמי חסות חודשיים באמצעות 'אמנסטי', הם הראו למערב את דרך הפעולה... אנו זקוקים לישראלים שיזכירו, ששוחרי רעתנו אינם צדיקים. לנו אין מה לבכות על אחד כמו מבחוח, המעורב בטרור ורצח ישראלים."