שמח בנמל (התעופה)

בבוקר ה-19 לינואר, כפי שנמסר באמצעי התקשורת השונים, הומת מחמוד אלמבחוח, יבואן הנשק והתחמושת מאירן לעזה, בחדרו שבמלון רוטאנה בנסיכות דובאי, באמצעות הרעלה שגרמה לו התקף לב. מכל בחינה עניינית הוא היה ראוי למוות זה, לאחר שהיה מעורב בחטיפתם וברציחתם של שני חיילי צה"ל, אילן סעדון ואבי סספורטס. אפילו המקורות האיסלאמיים מציינים, שלוחמי הג'יהאד עלולים להיפגע ולמות במלחמתם למען האיסלאם.

לכאורה, חיסול אלמבחוח היה מושלם, שכן שלטונות דובאי לא הצליחו לתפוס את מי שגרם למותו. אלא שהחיסול הביך מאוד את שלטונות דובאי, שכן משמעות הפעולה היא שארגון מודיעין זר כלשהו הצליח - על-פי טענת משטרת דובאי - להחדיר לנסיכות חוליית חיסול בת 11 חברים, שעשתה בשטח הנסיכות כבתוך שלה, והסתלקה מבלי שאיש מאנשיה נתפס. את חיצי האשמה הראשונים שילחו אנשי חמאס בשלטונות דובאי על שלא עשו די כדי להגן אל אלמבחוח, ואולי אף שיתפו פעולה עם המחסלים, וכך הפך החיסול לבעיה פוליטית עבור הנסיכות.

משטרת דובאי הזדרזה לבצע חקירה נמרצת וחשפה את תצלומי הדרכונים המזויפים כביכול של כל חברי חוליית החיסול, בניסיון להוכיח כי שלטונותיה לא שיתפו פעולה עם המחסלים, שכן אילו עשו כן, לא היו זקוקים המחסלים לדרכונים מזויפים. כוונת שלטונות דובאי לנקות את עצמם מחשד זה מובנת, שכן הדבר האחרון שנסיכות זו זקוקה לו הוא סכסוך עם ארגון טרור, שבכוחו למרר את חיי תושביה, להבריח ממנה את שארית המשקיעים הזרים, ועל-רקע המשבר הכלכלי העובר כל דובאי - למוטט לגמרי את כלכלתה. אבל חמור יותר מסכסוך עם חמאס הוא סכסוך עם חבריו האירנים, שעמם היה קשור אלמבחוח, וכשהאירנים כועסים על מישהו כמו על אמיר דובאי, כדאי מאוד שהוא יוכיח, ומהר, שהוא לא אשם בכלום.

הטענה המיידית, האינסטינקטיבית, של דובאי היא, שישראל היא הנשכרת העיקרית מהחיסול, ושעל כן יש להפנות את חיצי האשמה לעברה. אלא שדובאי מכסה את עצמה גם בטענה נוספת, שהמחסלים קיבלו סיוע מפלשתינים, והם שלמעשה אשמים בחיסול. די היה בהעלאת האפשרות שפלשתינים היו מעורבים בפעולה, כדי שתיפתח תיבת פנדורה של האשמות בין דובאי וחמאס ובין חמאס ואש"ף. מפקד משטרת דובאי מסר שהמוסד הישראלי, החשוד העיקרי בעיניו, הפעיל "חפרפרת" - כלומר סוכן חסוי - ששמו נהרו מסעוד, במפקדת חמאס בסוריה, והוא שמסר למוסד את פרטי תנועותיו של אלמבחוח. מכאן, שחמאס אחראי לחיסול, כי לא גילה את הבוגד שפעל בתוך הנהגתו ומתוך שורותיה.

ארגון חמאס כמובן אינו מודה באשמה, ומגלגל אותה לפתחו של אש"ף, בטענה שה"חפרפרת" בעצם גויס על-ידי אש"ף ומסר למוסד הישראלי את המידע על אלמבחוח כדי לפגוע בחמאס. משמעות טענה זו של ראשי חמאס היא, שאש"ף והמוסד הישראלי הם שני צדדים של אותו מטבע, אויב משותף של חמאס, שנותר הנציג האותנטי היחיד של העם הפלשתיני, נוכח בגידתו של אש"ף בפלשתינים והיותו משתף פעולה של המוסד.

אלא שמשטרת דובאי גם חשפה כי אלמבחוח לא נקט את אמצעי הביטחון הראויים לאדם בדרגתו ובחשיבותו: מכל המעורבים בפרשה הוא היחיד שהשתמש בדרכון אותנטי, ושהזמין את כרטיסי הטיסה באינטרנט בשמו הגלוי, כך ששם זה הופיע ברשימת הנוסעים אשר לאנשים רבים, רבים מדי, יש גישה חופשית אליה. יתר על כן: הארגון שביצע את הפעולה לא יכול היה לסגור את פרטיה הסופיים לפני שאלמבחוח רכש את כרטיס הטיסה לדובאי. כלומר, ברור שאותו ארגון עקב - ואולי באופן שוטף - אחר הזמנות הכרטיסים שלו. והשאלה העולה מאליה היא: אחרי מי עוד עוקב אותו ארגון?

יתרה מזאת, אלמבחוח הסתובב ברחובות בגפו, ללא ליווי של שומרי ראש, והתגורר במלון ללא ידיעת השלטונות. הוא דיבר בטלפון רגיל עם משפחתו ואמר לאשתו באיזה מלון הוא שוהה בכל פעם שהוא בדובאי ומהו לוח הזמנים והתנועות שלו. אם מידע זה נכון, אזי אלמבחוח עבר על כללי הביטחון הבסיסיים ביותר, דבר שאינו אופייני למי שאמון על פעילות חשאית. מידע זה של משטרת דובאי חושף את חמאס כגוף שלא הסיק את המסקנות הנדרשות מחיסול עימאד מורנייה, קצין המבצעים של חיזבאללה, שגם הוא הסתובב בגפו ברחובות דמשק, ללא שומרי ראש וללא אבטחת שירותי הביטחון המקומיים. הגילוי של משטרת דובאי על זלזול חמאס באמצעי האבטחה של אלמבחוח מעלה מיד את האפשרות, שיש בחמאס מישהו שמעוניין היה לחסלו, על-רקע מאבקי כוח בראשות הארגון.

לא פלא שדוברים בחמאס יוצאים עתה מגדרם מרוב זעם: לא רק שחברם, מפקדם ונציגם מול אירן נרצח באופן מפתיע, אלא יש עתה בדובאי ובתקשורת מי שמעז להעלות את האפשרות שהם אשמים בחיסולו, הן על-ידי חפרפרת שפעלה בקרבם מבלי שגילו אותה, והן בהפקרת אלמבחוח והזנחת אבטחתו הפיזית ואבטחת התקשרויותיו ונסיעותיו. חשד ההזנחה חמור במיוחד נוכח העובדה שאלמבחוח הסתובב במקומות רבים, ובמשך תקופה ארוכה סיפק למחסליו הזדמנויות לא מעטות לחסלו. הזעם הביא את מנהיגי חמאס להתבטאות מהירה בתקשורת, ללא תכנון וללא תיאום, כשכל אחד מפריח לחלל התקשורתי הצהרות משלו, אשר הגבירו את מבוכתם של מנהיגי הארגון.

כדי להסיר מעצמם את חשד ההזנחה וכדי לוודא ש"החקירה" לא תמצא אותם אשמים, דרשו ראשי חמאס ממשטרת דובאי לשתפם בחקירה, אלא שנתקלו בחומה בצורה מצד שלטונות הנסיכות, השומרים לעצמם את האפשרות לפרסם מ"החקירה" ככל העולה על דעתם, מבלי לאפשר לחמאס להכחיש את "הממצאים". ברור שממשלת דובאי נקטה צעד זה כדי לדחוק את חמאס לעמדת התגוננות, ומתוך גישה נכונה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". במיוחד זועמים ראשי חמאס על כך, שבחקירת האירוע שיתפה משטרת דובאי את המשטרות של מדינות המערב שדרכוניהן זויפו, אך לא את חמאס, שאיש שלה נרצח.

משטרת דובאי הצליחה "לחשוף" תוך ימים ספורים את חוליית החיסול באמצעות ניתוח סרטי מצלמות האבטחה המצויות בנמל התעופה, במלון ובסביבתו, ופרסמה את פרטי הדרכונים של החשודים בלוויית תצלומיהם. דרכונים אלה, שחלקם היו מזויפים, היו של מדינות שונות, וכמה מהן - בריטניה, אירלנד, צרפת וגרמניה - דרשו לאחר הפרסום הסברים מישראל על השימוש שעשה לכאורה המוסד בדרכוניהן, חלקם דרכונים דיפלומטיים. דרישה זו העלתה את חמתם של שלטונות דובאי, שכן מדינות מערביות אלה האשימו את ישראל רק בשימוש לרעה בדרכוניהן, מבלי שיעלו כל טענה נגד הפשע שביצעה ישראל בחיסול אלמבחוח ובפגיעה בריבונותה של דובאי. ואכן שום מדינה, לא ערבית ולא אחרת, לא גינתה באופן גלוי וחריף את הפשעים שביצעה לכאורה ישראל, ושקט זה מתפרש כעלבון צורב לממשלת דובאי, בראש ובראשונה מצד חברותיה הערביות.

החיסול העלה את המתח גם בזירה הפלשתינית, שכן ברור לכל שאם ישראל ביצעה אותו, אזי היא הצליחה להחדיר לשורות חמאס סוכן מקורב מאוד לצמרת. בכך הזכיר החיסול לכולם את הסיכולים הממוקדים של ראשי חמאס שביצעה ישראל בתוך השטחים, כשברור לכל שהללו בוצעו על-פי מידע מודיעיני מדויק ועדכני, שקיבלה ישראל מפלשתינים משתפי פעולה מתוך השטח. מכאן עולה השאלה, מיהו משתף הפעולה הפלשתיני של ישראל, מי שתל אותו, הפעיל אותו, שילם לו ולמען מי הוא חשב שהוא פועל. אלא שהרשות הפלשתינית, זו שמחמוד עבאס הוא היו"ר שלה ואלמבחוח הוא באופן רשמי אזרח שלה, אפילו לא פתחה בחקירה בדבר נסיבות מותו ומיהות המסייעים למחסליו. על-פי חמאס, הדבר מוכיח את מעורבותם של אבו-מאזן ושל "כנופיית רמאללה" ברצח "השהיד" אלמבחוח, ודי באמירה כזו כדי לפתוח חשבון נוסף של נקמת דם בין חמאס ואש"ף. מעניין שאצלנו יש עוד מי שסבור, כי חמאס ואש"ף יגיעו מתישהו בעתיד להסכם, שיחבר מחדש את שתי הישויות הפלשתיניות...