עבור כל אדם הגיוני העובדה שלא ניתן להבחין בין יגאל עמיר לבין רוצחים אחרים היא עניין בסיסי העומד בבסיס עקרונות החלות (הכלליות והשוויון) של שלטון החוק, לכן יש להימנע מהאפשרות של קביעת יחס יוצא מן הכלל שיש שרוצים להעניק ליגאל עמיר.
מה שכן ניתן לעשות הוא לשקול את היחס הכללי של החברה לפושעים.
עמדתי בעניין זה בסיסמא היא כדלקמן: 'מידת-הדין' ולא 'מידת-הרחמים'.
תפקידו של המשפט הוא עשיית צדק והדבר חייב לכלול את הצדק של נפגעי הפשע.
רצח הוא פשע בלתי הפיך שהמחיר עליו צריך להיות מידתי, למשל:
1) עונש גבוה בלא יכולת הפחתה, בישראל רוצחים שנקבע להם עונש של מאסר עולם יושבים בממוצע כ-13 שנים בלבד!!!
יש לקבוע לעבירת רצח עונש של כעשרים וחמש שנות מאסר בלא יכולת להפחית מעונש זה, שום התנהגות טובה בין כותלי הכלא לא תועיל לו, כדי להבין זאת יש לזכור כי האיש שנרצח לא ישוב לעולם.
2) יש לשלול מרוצח חופשות כלשהן בכל תקופת מאסרו, כדי להבין זאת יש לזכור כי האיש שנרצח לא ישוב לעולם.
3) יש למנוע ממנו לחלוטין השתתפות באירועים משפחתיים, כדי להבין זאת יש לזכור כי האיש שנרצח לא ישוב לעולם.
4) במקרה הטוב יש לאפשר לו ביקור משפחתי בתדירות נמוכה ביותר(אחת לשנתיים, למשל), כדי להבין זאת יש לזכור כי האיש שנרצח לא ישוב לעולם.
5) רוצח לא יוכל להתחתן, ואם הוא נשוי לא יוכל להתייחד עם רעייתו ולהעמיד צאצאים חדשים, כדי להבין זאת יש לזכור כי האיש הנרצח לא ישוב לעולם.
וכך הלאה.
העיקרון ברור, מה שנמנע מן הנרצח ימנע מן הרוצח (על עונש מוות יש לקיים דיון נפרד).
ענישה מחמירה ככלל צריכה להיות עיקרון יסודי עבור פשיעה חמורה, אתי אלון, למשל, קיבלה עונש מידתי, רק חבל שראשי הבנקים שרוששו גם הם אלפי אזרחים לא נענשו במידה חמורה שכזאת, בני סלע קיבל עונש ראוי וכן ליבוביץ' הפדופיל, יש לקוות שלנגד עיניינו שינוי גישה עמוק.
מי שקובל על הגישה הנוקשה לוקה לדעתי בווירוס "המרחם על אכזרים", עליו לזכור תמיד את הקרבנות, ועוד יותר מכך צריך לזכור את הקרבנות העתידיים.
כמה אנשים נרצחו בידי פושעים שהמערכת ריחמה עליהם?
כמה נשים נרצחו בידי בעלים שהמערכת ריחמה עליהם?
כמה נשים וילדים נאנסו בידי עברייני-מין ששוחררו מתוקף ענישה מקילה?
כמה אנשים נהרגו בתאונות דרכים שנגרמו בידי עברייני תנועה מועדים?
וכן הלאה.
מידת הרחמים הנקוטה בידי המשפט הליברלי היא מפלצת שמצד אחד מתעלמת מן העוול שנגרם לקרבן הפשע, ואילו מן הצד השני היא מפקירה אנשים תמימים והופכת אותם לקרבנות עתידיים.
הדיון ביגאל עמיר מגלה את הרגישות של הליברלים לצורך בענישה מחמירה, צריך לומר להם שהם צודקים בדרישתם שמידת הצדק תובעת להחמיר בענישת יגאל עמיר ולהסביר להם שאת רגישותם יש להכליל ולהפוך לגישה כללית.
