ההפסד המתוק

הסרט עג'מי הפסיד בתחרות האוסקר היוקרתית, זמן קצר לאחר שיוצרו הכריז על הינתקותו מייצוג מדינת ישראל, ובכך חסך לציבור את הכישלון ואת הביזיון, אך לא את הכסף שאפשר לו להתנסות ולהיכשל - ומדובר במיליוני שקלים שממשלת ישראל העניקה לו.

משרד החינוך והתרבות - נכשל בכך שנתן יהבו במי שאחר כך התכחש לו.

משרד החינוך והתרבות - נכשל בכך שבשם חופש הביטוי - כמאמר השרה לבנת - בחר לתמוך בסרט אנטי ישראלי הפוגע באינטרסים של מדינת ישראל ומגיש לקהל מצג שווא דמיוני תוך הכפשת מדינת ישראל עד כדי כך שהדבר גרם לאחמד טיבי, לשעבר יועצו של מנהיג הטרור ערפאת, להזדהות עם הסרט.

משרד החינוך והתרבות - לא היה פוגע כהוא זה בתמיכתו בחופש הביטוי לו היה מבכר לתמוך בסרט אחר, כך שהנימוק כאילו התמיכה בסרט האנטי-ישראלי הינה בשם חופש הביטוי - הוא, לכל היותר, בחזקת תירוץ עלוב, אם לא שיקול דעת מקצועי שגוי ובזבוז כספי ציבור, שמממן על אפו ועל חמתו תעמולה נגד עצמו.

הרי אש"ף ו/או התקשורת הישראלית לא היו מעלים על דעתם לממן במיליוני שקלים סרט המפאר את הפעילות המוצלחת של צה"ל, או המתאר באובייקטיביות את הצלחתו ושגשוגו של המרכז האוניברסיטאי באריאל, ולא ברור מה הניע את משרד התרבות בראשות לבנת, שהפסידה בצעדה המוזר הזה הרבה נקודות, לממן את עג'מי.

להבהיר, שני מיליון שקל היו מספיקים לבנות דירות בשטח של אלף מ"ר עבור עקורי יש"ע, במקום להיזרק ולהישחת על הפאר וההדר לרווחתם של כמה יוצרים לא מוצלחים, אשר ניסו [לשווא] להכפיש את תדמיתה ואת האינטרסים של מדינת ישראל.

אכן, עיוות המציאות הוא מותר ומקובל בסרטים, אך מדוע דווקא בכיוון זה? שכחתם שיש גם כיוון נגדי, לשם שינוי?!

אכן, היה לי [כמממן בכספי מיסיי] זה, הפסד מתוק.