שש דמויות מחפשות מחבר

לואיג'י פירנדלו (1867-1936), מגדולי המחזאים במאה ה-20, זוכה פרס נובל לספרות 1934, ניבא את תקופת "תיאטרון האבסורד" בהקדימו אותה בעשרות שנים. ב"שש דמויות מחפשות מחבר" (1921), מחזה כאילו-ללא סיפור, צצות שש דמויות על בימת תיאטרון, ומבקשות מהבמאי, המצוי באמצע חזרה עם שחקנים, לשמוע את סיפורו של כל אחד מהם, שאין לדעת אם הוא "האמת". היחסים בין בני המשפחה מפותלים ובעייתיים. כולם משכנעים, גם אם הם משקרים. אך מה באמת קרה שם?

כל דמות אצל פירנדלו לוכדת את הצופים בהפקה זו. משחק מעולה של כולם, בימוי מזהיר של יבגני אריה, ועיצוב במה מופלא (ע"ח כמה שורות מהאולם) - גורמים לקהל להפוך לחלק מהמתרחש ב"תיאטרון-בתוך תיאטרון" זה.

סשה דמידוב, "הבמאי", משתכנע לשמוע אותם, תחילה בחוסר רצון, ואח"כ נכבש תוך התפתחות הדמויות הקורמות עור וגידים. משה איבגי כ"אב המשפחה" מגלה צדדים רבים בדמות, ולבסוף נוטל את המושכות בידיו,במקום "הבמאי". נטע שפיגלמן המרהיבה כ"בת", עסיסית, סקסית, חיננית ומקסימה בחופשיות ביטויה. ליליאן (חיילובסקי) רות, "האם", בונה דמות טראגית ותלושה מהמציאות. (בכלל, קשה להבחין מהי המציאות ומהו הדמיון בהצגה זו, כפי שפירנדלו אהב למהול).יובל ינאי כ"מאדאם פאצ'ה", נותן שואו מזהיר כבעלת הבוטיק, שבחדר האחורי שלו שימש כבית בושת לנערות ממשפחות טובות, מכון שכל שועי העיר פקדוהו.

"השחקנים הראשיים" בחזרה, אליה פרצו הדמויות, מתפקדים כל אחד בסגנון שונה, ובונים אף הם דמויות עצמאיות אחת-אחת. כך מגוון המחזאי את ההצגה כשאלון פרידמן, הסנוב המצועצע, מנוגד לנטשה מנור החמימה, בעלת הכלב "צ'כוב", שעצם איזכור שמו בצירופי הלשון השונים גורמת לגלגל אותך מצחוק. כך לוסי דובינצ'יק כ"נער", תפקיד עבורו קיצצה את שערה עד השורש, מרשימה גם ללא אומר, וכך גם "אחיה", אורי יניב.

בזה נבחן כוחו האלמותי של פירנדלו - להעניק לכל דמות במחזותיו חיים ואופי משלה. בכך המחזות מתעשרים בביטוי שונה ומגוון של כל שחקן, כשהבגד, שפת הגוף והאכספרסיה של השחקן חשובים לא פחות מהטקסט, וההצגה לעולם אינה חדגונית או משעממת.

זהו תיאטרון במיטבו, הנאה מושלמת לקהל צופי התיאטרון.