|
|
מעמדה של רמת-שלמה שונה ממעמדן של שכונות אחרות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בסערת הדיון סביב אישור ההפקדה לתוכנית בנייתן של 1600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה שבמזרח ירושלים, הועלתה כנימוק עיקרי המצדיק את הבנייה, הטענה כי מזרח ירושלים היא חלק אינטגרלי של מדינת ישראל, וכי דין רמת-שלמה כדין רחביה. לדאבון לב, לא כן הוא המצב. להיפך, מקור הבעיה הוא בכך שאין מעמדה של רמת-שלמה כמעמדה של רחביה, ואף לא כמעמדן של טלבייה או קטמון.
מאז מלחמת ששת הימים יש הכרה בינלאומית רחבה, לרבות הכרה ערבית, בקו הירוק, בקווי שביתת הנשק - כולל בקו שחצה את ירושלים - כגבול הקבע של ישראל, גבול שאין עוררין עליו (להוציא מי שמערערים על עצם קיומה של ישראל). שכונת רחביה, ואף שכונות טלבייה וקטמון שהיו ערביות ונכבשו בידי כוחות צה"ל במלחמת העצמאות, הן חלק מישראל שאין עליו עוררין. לא כן רמת-שלמה, וכמוה כל שאר השכונות שאנו מנסים לאכלסן ביהודים במזרח ירושלים. אין גורם בינלאומי - ואפילו הוא נמנה על ידידיה הטובים של ישראל - המכיר בהחלטת הכנסת אשר החילה את המשפט הישראלי וסיפחה את מזרח העיר ביוני 67'. רבים בעולם מבינים כי אין להחזיר את הקו הירוק בירושלים, אולם על כך חייבת להתקבל החלטה מוסכמת על שני הצדדים.
אין משמעות מבחינה בינלאומית - ובוודאי לא מבחינה ערבית - להחלטה על הקפאת הבנייה בשטחים שאותה קיבלה ממשלת ישראל, כל עוד איננה חלה על רמת-שלמה (ולא על רחביה).
מפתיע הדבר שבדיון בסוגיה זו לא נמצא מי שמציע פיתרון ברוח המשנה הראשונה במסכת "בבא מציעא", המוכרת בכינוי של "שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי".
ובא הביאור במשנה - לצורך ההסבר נניח ששני הצדדים נקראים 'ראובן' ו'שמעון' - אם כל אחד מהצדדים טוען טענה זהה, שהטלית כולה שלו - תחולק הטלית שווה בשווה בין שני האנשים. אם ראובן טוען שהטלית כולה שלו, ואילו שמעון טוען שחצי הטלית שלו - ההלכה היא כי ראובן יקבל שלושה רבעים מהטלית, בעוד שמעון יקבל רבע בלבד מהטלית.
רש"י מסביר את ההבדל בין שני המקרים: כאשר ראובן ושמעון טוענים לבעלות מלאה על הטלית, אין הבדל בין שניהם - לכן תחולק הטלית שווה בשווה. לעומת זאת, כאשר ראובן טוען לבעלות מלאה על הטלית, בעוד שמעון טוען רק לבעלות על חצי ממנה, הרי שמעון בעצם מודה שאין לו חלק בחצי השני של הטלית, וחצי זה עובר בשלמותו לראובן. כעת המחלוקת היא על החצי שנותר, שעליו שניהם טוענים לבעלות מלאה. על-פי הכלל הראשון, כל אחד מהם יקבל חצי של חצי טלית זו, כלומר רבע טלית, כך שלבסוף, יש בידי ראובן שלשה רבעים מהטלית, בעוד שמעון זוכה ברבע מהטלית בלבד.
בשאלת ירושלים, תובעת ישראל את העיר כולה, על שני חלקיה, ואלו הפלסטינים תובעים את חלקה המזרחי בלבד. מכאן שפיתרון המחלק את ירושלים המזרחית בין ישראל לפלסטינים הוא הנכון - גם על-פי המסכת.
