חיילים היינו

רוב החיילים הבדואים המתגייסים לצה"ל עושים את השירות בהתנדבות, דבר שמעורר אצל רבים מאיתנו כבוד והערכה. למרות ההצקות והבעיות במגזר מקופח זה במשך שנים, החייל הבדואי רואה בצה"ל מפלט וגם עתיד. מפלט מהבעיות היומיות בתוך המגזר, ועתיד - למצוא עבודה מובטחת לאחר סיום השירות הצבאי. וכאן בא ההלם האזרחי - החייל הבדואי המשוחרר מוצא עצמו בתוך בעיות קשות בבניית העתיד שלו, ומתמודד עם צווי הריסה, אי-התייחסות המשרדים הממשלתיים לתרומתו, ולפעמים התעלמות טוטלית ממצוקותיו. חלק מחיילים אלה מוקנטים על-ידי זרמים קיצוניים, וזה גורר עימותים מיותרים. למרות שצה"ל תרם רבות בליטוש ובחינוך חיילים אלה, צה"ל שוכח לתמוך בהם לאחר השחרור. על צה"ל חלה החובה לעקוב אחריהם, לכוון אותם, ולעזור להם להשתלב בחיים האזרחיים.

נכון שיש בצה"ל "יחידה להכוונת חיילים משוחררים", וגם למגזר הבדואי יש נציגות שם, אבל היא לא עושה די בעניין. חלק מהתפקידים המוצעים ניתנים למקורבים, וחלק גדול מהחיילים הבדואים המשוחררים מנסים להסתדר לבד. חלקם חוזרים לצה"ל, שלפעמים קולט אותם בחזרה - ועל זה אנו מברכים. גדוד הסיור המדברי בנוי רובו מלוחמים בדואים מתנדבים. קיימת בגדוד פלוגת אנשי קבע - חיילים שסיימו את שירות חובה וחזרו לשרת ביחידה זו, מאחר ולא הצליחו למצוא עבודה בשוק האזרחי.

משימת הביטחון השוטף של הגדוד היא לאבטח את גדר המערכת בגזרת החטיבה הדרומית של הרצועה, ולמנוע חדירת מסתננים ופעילות חבלנית עויינת מרצועת עזה לשטחי ישראל. הגדוד אייש גם את ציר פילדלפי. כמה מחיילים אלו שילמו בחייהם כדי להגן על גבולות המדינה. לצערי נמשכת המדיניות של הממשלה בקיפוח הבדואים, והיא גם ממשיכה בהריסות הבתים - דבר שגרם לירידה מדאיגה במספר הבדואים המתגייסים לצה"ל.

לכן, אני מנסה להחזיר את האמון ולשפר את היחסים בין המדינה לבדואים, ולא בין צה"ל לבדואים. לצה"ל יש חלק זעום במצב שנוצר - צה"ל צריך ללחוץ ולהשפיע, על כל הגורמים במשק, בקליטת חיילים משוחררים.

על מדינת ישראל, החושבת שהיא מדינה לכל תושביה, לדאוג לצרכים הבסיסיים של הצעירים הבדואים. רוב האוכלוסייה הזו הם צעירים השואפים לעתיד טוב ולחיים טובים יותר. חלק מחיילים אלו חוזרים לבתיהם הרעועים, שאין בהם חשמל ולא מים זורמים. חייל כזה שואל את עצמו - למה לי לתרום מחיי שלוש שנים לשירות המדינה, בשעה שאני חי בתנאים מחפירים, והורי ואחי חיים בפחד ותחת הטרדות של "סיירת ירוקה" חסרת צלם אנוש.

החייל הבדואי המשוחרר אינו מבקש רחמים וסיוע מאף אחד. מטרתו היחידה היא להשתלב במאגר העבודה, כמו כל חייל ישראלי. לצערי, רוב החברות הממשלתיות - כגון חברת החשמל, מקורות ועוד - אינן מקבלות חיילים בדואים משוחררים, בטענה שאינם מתאימים. למה? יש גם קבוצה של קצינים בכירים במילואים במגזר, שלמרות הדרגות שלהם - חלקם עדיין לא מצאו עבודה שמתאימה לכישורים שלהם, וחלק ממשרדי הממשלה לא קלטו אותם ולא מעוניינים בהם.

לסיכום: מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. חובתה לדאוג לכל אזרח, ובמיוחד לאלו שעשו את חובתם למען המדינה. המדינה חייבת להחזיר להם כפליים - ליצור להם תנאי מגורים ראויים, ולפתור להם את הבעיות המציקות והמפריעות לשני הצדדים "הסדרים בעניין קרקעות". כל זה יפחית את השנאה וההתמרמרות, יקרב את הצעירים לתרום למדינה, וגם יצור מצב שאחוזי הפשיעה ירדו. רוב הזרמים הפוליטיים הקיצוניים, משני הצדדים, שחוגגים על המצב העגום של הבדואים - ייעלמו מהאופק. אני מבקש - עזרו לחיילים הבדואים המשוחררים, אל תשליכו אותם אל הבלתי-נודע. עדיין לא נעשה מספיק!