ד"ר אל-נבולסי וההתנגדות לנורמליזציה בעולם הערבי

ד"ר שאקר אל-נבולסי, רפורמטור ירדני המתגורר בארה"ב, הוא סופר ובעל טור בעיתון, שפרסם ספרים ומאמרים העוסקים בפוליטיקה, דת, ספרות והעולם הערבי.

הוא היה בין מארגני "הוועידה האיסלאמית החילונית", בסנט. פטרסבורג, פלורידה, ב-2007, שקראה לרפורמה בתוך האיסלאם, והפצירה באגודות איסלאמיות לדחות את חוק השריעה ובתי הדין של ה"פתווה", ולאמץ חופש דתי ושוויון אזרחי בפני החוק.

במאמר בכתב העת הערבי-ליברלי ELAPH, שפורסם באתר Memri, מבקר אל-נבולסי את ארצות ערב על התנגדותן לנורמליזציה עם ישראל.

לדעתו, המניע להתנגדות הוא נגטיביזם, תכונה הטבועה במנטליות הערבית של המנהיגים הפוליטיים. לדעתו, מצרים וירדן הפיקו יותר תועלת מהשלום עם ישראל מאשר ישראל.

לולא ה"עקשנות הנגטיביסטית", ניתן היה, לדעתו, להביא מזמן לפיתרון הבעיה הפלסטינית. בשל הנגטיביזם הטבוע במנטליות הערבית, הפלסטינים לעולם לא ישיגו שלום, כל עוד הם מתמידים בפנטיות שלהם, מטפחים את תרבות המלחמה, ואינם מסוגלים לעצב ראייה ריאליסטית של העתיד.

בעולם הערבי לא קיימת "תרבות של שלום". "תרבות המלחמה" היא השלטת בעולם זה, כי המנהיגים הפוליטיים של ארצות ערב שקועים בארצותיהם בבעיות חברתיות ופוליטיות, ומעוניינים להסיח את דעת נתיניהם מהבעיות האמיתיות.

התמיכה בתנועות התנגדות משרתת את האינטרסים של מנהיגי מדינות ערב, מגבירה את כוחם והשפעתם, ומאפשרת להם להאשים את ישראל וארה"ב בכל הבעיות. ההמונים משתכנעים שהמערב וישראל הם חלשים ויעלמו בעתיד הקרוב, והפלסטינים יחזירו לעצמם את אדמותיהם הכבושות. בהעדר "תרבות של שלום", ומערכת חינוך ותקשורת חופשיים שיטפחו אותה, יחדירו למוחם של התושבים ערכים הומניסטיים, ויחנכו את הדור הצעיר למחשבה עצמאית - לא יוכלו התושבים להשתחרר מהאובססיה של השתייכות פוליטית-דתית לוחמנית.

לדעת אל-נבולסי, מצרים וירדן ממשיכות במדיניות של אי-נורמליזציה עם ישראל, למרות הסכמי השלום. מדיניות זאת, המטופחת על-ידי זרמים פאן-ערביים ואיסלמיסטים, ועל-ידי חסידי הפסילה וההונאה, היא טפשית ומעשה איוולת, ומהווה פשע פוליטי כלפי הפלסטינים.

יתר על כן, אומר אל-נבולסי, ישראל משגשגת מבחינה פוליטית, צבאית, תרבותית וכלכלית, והערבים משתרכים מאחור. ישראל מוכרת על-ידי כל העולם, וצבאה הוא החזק ביותר במזרח התיכון. ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בישראל היא 18,000 דולר, שזה כהכנסה לנפש של כל מדינות ערב ביחד. מבחינה תרבותית ומדעית ישראל נמצאת בצמרת העולם. שלוש האוניברסיטאות בירושלים, בתל אביב ובחיפה - מדורגות בין 20 האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם, ואף אוניברסיטה ערבית איננה מדורגת אפילו בין 400 האוניברסיטאות הטובות בעולם - אוניברסיטת קהיר היא במקום ה-401.

אל-נבולסי מפנה את תשומת לב הקוראים לספרו: Settlement Train - A Study in the Palestinian Compromise, 1986, שבו מנה את המספר הגדול של הזדמנויות הפז להקים מדינה פלסטינית - שהוחמצו על-ידי הפלסטינים והמנהיגות הערבית. הפלסטינים תלו יהבם ב"מלחמה הקרה" בין ארה"ב וברה"מ, וכלל לא צפו את התמוטטות הגוש המזרחי הקומוניסטי. כתוצאה מכך, הם החלו להיות תלויים משנות ה-1990 - בארה"ב. אבל, במועד זה כבר הייתה ארה"ב בת בריתה של ישראל, ובין המדינות נחתמו מספר חוזים אסטרטגיים, החל מ-1967. לדעת הכותב, ניתן להגדיר את ישראל כמדינה ה-51 של ארה"ב.

לסיכום, כותב אל-נבולסי, הערבים הם אלה שנהנו מפירות הסכמי השלום בין ישראל למצרים ולירדן, וישראל הייתה המפסידה. לכן, ישראל לא תחתום הסכם שלום עם מדינה ערבית בזמן הקרוב, ואם היא תעשה זאת, זה יעשה בזהירות מירבית לגבי הדרישות לתנאי השלום.