"וחנותי את אשר אחון, וריחמתי את אשר ארחם"

בספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ט, כתובות המילים שבכותרת, והרלב"ג מפרש:

• "התועלת השלישי הוא בדעות, והוא להודיע שלא ישיג אדם מהשם יתעלה על דרך תפילה אלא מה שדרך השם יתעלה לעשותו. כמו שאמר "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם". וזה כי השם יתעלה לא ישתנה. ואמנם ימצא תועלת בעניין התפילה לתקן המקבל, שיהיה ראוי לזה הטוב שישאל מהשם יתעלה, או שלא יגיע לו זה הרע. אם מפני ההשגחה הדבקה במתפלל שיתחייב ממנה שימלט המקבל מהרע כדי שלא יגיע למתפלל צער וכאב לב. אם מפני שהמתפלל ישתדל לתקן באופן שיהיה ראוי לזה, כמו שעשה משה שהשתדל להרוג העובדים (עבודה זרה - אב"ע) ולהשחית העגל באופן שיהיו ישראל ראויים למחילת העוון ההוא. אם מפני שהמתפלל בהתפללו לשם יתעלה תדבק נפשו בו מפני ההתבודדות ההוא ויהיה מפני זה ראוי שתדבק בו ההשגחה הפרטית. ובכלל הנה השינוי יבוא מצד המקבל לא מצד השם יתעלה."

החלק הראשון של הציטוט מבהיר כי ה' לא אמור לקבל התפילות ולהיעתר לבקשות, ואין לצפות כי ה' ישנה את מעשיו לפי תוכן התפילה ולפי כוונת המתפלל.

בעניין דומה ראוי להזכיר את פירושו של פנחס בן זכריה מג'ארי, מהעיר צנעא (תימן), המכונה פירוש "אור תורה" כפי שמופיע בתאג' בראשית ספר ויקרא, ולהלן ציטוט:

• "ויקרא אל משה. אדם כי יקריב מכם אפילו אינו משלו, רק מכם, ר"ל שהוא נוטל צדקה אפ"ה אם הוא מכם, אחשבהו קורבן לה' וזהו תקריבו את קורבנכם, כאילו שותפים אתם עמו. שיש לכם חלק, ואין לי להחזיק טובה לאותו שמביא קרבנו, הלוא הוא מיטיב כדי לכפר עליו ולא לה'... וא"כ אין לי להחזיק טובה לך, על מה שהבאת קרבן להנאתך ולטובתך."

משמעות הדברים היא כי בהקרבת קורבן אל לו למקריב לצפות כי ה' ישיב לו בטובת הנאה; הרי הקורבן נועד לכפר ויש בו משום צורך אישי של המקריב, ולפיכך אינו ממש לה', ואין לצפות לשום תוצאה מה' בעקבות הקרבת הקורבן.

הדברים קשורים לעדת קורת בפירושו של שד"ל (שמואל דוד לוצטו) בן המאה ה-19, אשר לפיו החזיקו בני עדת קורח באמונה מצרית ממנה טרם השתחררו ואותה רצה משה לעקור. על-פי אמונה זו, היו בידי משה רבנו ואהרן הכהן, לכאורה, אמצעים מיסטיים כדוגמת אלה שהיו בידי חרטומי מצרים, אשר באמצעותם קיימו קשר עם ה' לצורך קבלת טובות הנאה, דבר שעדת קורח קיוותה להשתתף בו.

ואלה דבריו:

• "לאחר הקמת המשכן וחנוכתו, והתקנת הכהונה, נראתה העבודה במשכן על כל פרטיה ודקדוקיה - כל הריטואל הזה, ובפרט הקטורת - כאמצעי מאגי להשגת ישועת ה' אשר הכוהנים שמרוהו לעצמם."

ואילו קורח ועדתו רצו לנכס זאת לכל העם כי "כולם קדושים".

וההמשך - ידוע.