לקח ההינתקות: לא! לאמריקנים

לוח שנה צפוף

בלוח השנה העברי אנו שרויים במקבץ צפוף של ימים עמוסי משמעות; חג החירות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום העצמאות. באופק כבר מנצנץ המקבץ הבא: יום רבי עקיבא ורשב"י בל"ג בעומר, יום ירושלים ויום מתן תורה. זה עתה חגגנו את יציאת מצרים 'אם כל הגאולות'; מחרתיים 'ניפול' לעומק זכר השואה, 'אם כל יסורי הגלות'; ובעקבותיה ישועת תקומת מדינת ישראל, 'מאת ה' היא נפלאת בעינינו'.

מי שחי את ההיסטוריה של העם היהודי, ואת תקוות עתידו, מתוך זיקה לאומית בלבד אך ללא מבט אמוני - יקשה עליו לעמוד בעומס המטלטל הזה. יתר על כן, מאורעות ימינו כאן ועכשיו, והמצב בו שרויה מדינת ישראל בין שבעים זאבי עולם, עשויים לייאש ולהטיל מורך ואובדן תקווה. הברק העולה מוושינגטון, והרעם הבוקע מטהרן, וסופת הקור האירופי, משתלבים במסכת העגומה בה שאלת השאלות "מה יהיה?" זקוקה למבט אמוני חד וחזק.

וכאן אתרום את השקפתי הדלה בתחום המדיני העכשווי, המעונן חלקית עד סוער.

כלפי ארצות הברית

כלפי הלחץ המדיני מצד ארצות הברית, הדורשת מאיתנו ויתורי-ויתורים, אני סבור כי על מנהיגינו לומר בפה מלא, או שמא בשפה דיפלומטית: "עד כאן"! העקרונות שהוצבו בנאום 'בר אילן' של ראש הממשלה הם הקו האדום-כהה, התחתון ביותר, ממנו אין נסיגות. כלולים בו, בין השאר, הכרזה על שליטתנו בירושלים ובנייה בה, דרישה להכרה מוצהרת במדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת היהודים, ועקרונות נוספים בקשר ל'זכות השיבה', לניהול המו"מ ועוד.

יודע אני אל נכון כי גם חלק מבני עמי אינם מכירים בעקרונות אלו, כולל הגדרת 'המדינה היהודית', והם משמשים מעין 'גיס חמישי בוגדני' בתוכנו. אף על-פי כן, גם האמריקנים יודעים שמרבית העם היושב בציון מוכן להילחם בחירוף נפש על עקרונות אלו.

אם יתברר שממשלת ארצות הברית - במישרין, בעקיפין או בעקיפי עקיפין, באמצעות ארגונים ו'זרועות' כלשהם - מקדמת בישראל אג'נדה אחרת בדרך חתרנית, יש להוקיעם (את האמריקנים) נגד השמש ולחשוף את ערוותם ללא מורא. חשיפה זו איננה צריכה להיות מפי דובר הממשלה. אפיקי תקשורת רבים מזומנים לדבר. מכל מקום, אפשר לסמוך על דעת הקהל בארה"ב שלא תאפשר חתרנות אמריקנית נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

ולגופו של החיכוך הישראלי-אמריקני;

טיעון הסברתי מרכזי - כלפי ארה"ב וכלפי פנים - צריך להיות כי ה'הינתקות' שימשה כתרגיל ענק, טסט-קייס אדיר, שהוכיח כי אין כל תמורה, ממש אפס, לוויתורים ולפשרנות. אדרבה, הניסוי הדרמטי בחבל עזה הוכיח לעין כל כי דרישות אויבינו רק מרקיעות בעקבות ויתור ונסיגה כלשהי. והרהור אמוני מתגנב ללב, שמא הקב"ה כיוון/סימא את עיני ממשלת ישראל דאז לעקירה זו כדי שתשמש עדות לכל באי עולם, ובעיקר לנאורים אשר בקרבנו, ללמוד פרק בהלכות 'ויתור ועונשו'...

כלפי האיום האירני

בסוגייה האירנית יש לי לומר דבר או שניים בלבד.

אינני יודע כמובן מה צה"ל מסוגל לעשות כדי לסכל את מזימת הרשע הנרקמת בטהרן. אחת ידעתי, כפי שנאמר לעיל בקשר ל'הינתקות': ההתגרות האינסופית של שליט אירן, והצהרות השמד שלו כלפי ישראל - מוכיחות ביתר שאת ועוז ש'אין עם מי לדבר' ואין לצפות לשום תמורה בעקבות ויתורים כלשהם מצדנו. והרהור אמוני מתגנב ללב, שמא הקב"ה נאלץ להקים עלינו צורר היטלראי קשה יותר מהמן כדי... להוציא מלב הנאורים במחננו אשר עדיין מאמינים ב'ויתורים' לצד הפלשתיני.

ומכיוון שכך, שאין עם מי לדבר, עלינו להמשיך בהצבת מראה מול השטן העולמי הצומח בטהרן, ולזעזע את דעת הקהל האירופי, ובעיקר האמריקני, בדבר סכנת הטרור המוסלמי. יש לטרטר ללא הרף על פשעי מלחמה בהשפעה ובהשראה מוסלמית ולקרוע את המסווה מעל כל 'נאורי' אירופה, ארה"ב ו...ישראל. כל זאת כמובן מעבר לנקיטת צעדים ביטחוניים ותכנונים סמויים כנדרש, כלפי הגירעון האירני הרה-האסון.

ומעל לכל, כפי שפתחנו, עלינו להגביר את המינון האמוני במפעל הציוני, בתקומת מדינת ישראל ובהישגיה הגדולים שאין כאן המקום לפרטם כי רבים המה.