הרהורים על רוצחים ונרצחים, רשעים וצדיקים

• מהו מחיר גוף האדם?

• (כְּמוֹ-שִׁיר בִּיולוגי-דידַקטי-סטָטיסטי, לא מנוּקָד ובִלתִּי-פִּיוּטִי)
  
  גוּף האדם המבוגר מכיל, בממוצע,
  שִׁשים ושמונה אחוזים של מים
  וכל השאר אינו שׁאָר-רוּחַ,
  אלא "חומר יָבֵשׁ",
  שעשוי מפרוּדות של יסודות שונים
  בּכמויות שונות - בגוף הַכָּמֵשׁ.
  
  כך, למשל, כּמות הבּרזל שבדמנו
  מספיקה להכנת שִׁשָּה
  מַסמרים קטנים;
  ומן הזַרחָן שבגופנו
  נִתָּן לצַפּות ראשי גפרורים
  בכמות שתספיק למִלּוּי עשר קופסאות.
  וישנם גם חוֹמרים הרבה יותר יקרים,
  כמו אינְסוּלִין, דנ"א ופְּרוֹלַקְטִין.
  
  וישבו אנשי-מדע "רואי-חשבון", שֶׁחִשְׁבוּ וּמָצְאוּ,
  שכּל גרם בַּ"חומר היַּבֵשׁ" של האדם
  שוויו כשמונה מאות וחמישים כֶּסֶף-שקָלים;
  ואם מִשקלו הממוצע הוא ושבעים וששה קילוגרם,
  ואם מחסירים ממנו את משקל המים,
  הרי מחיר גופו של האדם
  הוא מעל לעשרים מִליוֹן שקָלים.

לפני עשור שנים כתבתי כחצי של ספר-שירים על קַיִן, הבּכוֹר שֶׁבִּבְנֵי אָדָם והרוצח הראשון בעולם (שם הספר "שִׁירֵי קַיִן וְשִׁירֵי מִקְרָא אֲחֵרִים" והוא יצא בהוצאת רְשָׁפִים, בשנת 2000). בספר זה עיבדתי את הדברים הנ"ל על מחירו של גוף האדם לשיר של ממש בשם "מָה אֶפְשָׁר שֶׁאָמַר הַשָּׂטָן לְקַיִן?". הבית הראשון של שיר זה פותח בציטוט מדברי השטן לקַין, כלהלן:

• "כְּשֶׁהָרַגְתָ אֶת הֶבֶל - עָזַרְתָּ לִי מְאד,
  הֲרֵי קָבַרְתָּ רֶבַע מֵהָאֱנוֹשׁוּת
  וְהֵקַלְתָּ עַל עֲבוֹדָתִי מְאד,
  כִּי אֲנִי בְּרֵאשִׁית דַּרְכִּי:
  אֲנִי שָׂטָן-מַתְחִיל".

הבית השני (והארוך) של השיר כבר "נִכנס" לפרטים על יסודות-החומרים שבגופו של הֶבֶל הנרצח, תוך כדי נזיפות של השָׂטָן בְּקַיִן הרוצח על-כך שאינו מוּדָע לפרטים אלה:

• "אֲבָל אֵיךְ לא יָדַעְתָּ,
  שֶׁדָּמוֹ הַזּוֹעֵק מִן הָאֲדָמָה
  מֵכִיל בַּרְזֶל בְּכַמּוּת שֶׁתַּסְפִּיק לְהַתְקִין
  שִׁשָּׁה מַסְמֵרִים...." וכו'.

הקשר לקַיִן הנָאצי בּרוּר מאליו בשיר זה, אך הבית השלישי, המסיים את השיר, רומז גם על דברים שהתרחשו בארץ לפני עשור שנים:

• "אֲבָל עַל דָּבָר אֶחָד, שֶׁלּא יָדַעְתָּ
  אֲנִי, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כּוֹעֵס:
  מֵהָעֲצָמוֹת שֶׁלּוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לְעַצֵּב קְמֵיעוֹת,
  שֶׁהֵם כֵּלִים חֲשׁוּבִים מְאד
  בְּיַחֲסֵי-הַצִּבּוּר שֶׁלִּי".

קַיִן, כמו אָדָם אביו, ניסה להתחמק מלהודות בּפּשע שביצע. הוא, שהיה אִכָּר עובד-אדמה, נענש על פשעו בכך שהפך לנַוָּד ו"הָאֲדָמָה לא תּוֹסֵף תֵּת כּוֹחָהּ" לו (ממש כפי שלאביו נאמר, כחלק מעונשו, "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרְךָ"). אבל עונש זה היה "בּערבון מוגבל", כיוון שאלוהים, כידוע, נענה לבקשתו של קַיִן ושָׂם עליו אוֹת - "לְבִלְתִּי הַכּוֹת אוֹתוֹ כָּל-מוֹצְאוֹ". וכי מי יכול היה להכּותו? לא סביר ששני הוריו יעשו זאת.

ובכן, יכלו להכותו אחיו ואולי גם אחיותיו, אף שכולם, לפי הכתוב, נולדו לאחר הרצח. אבל משום ש"אין תמיד מוקדם ומאוחר במקרא", כדברי חז"ל, יתכן שהיה זה שֵׁת, הבן השלישי של חוה ואדם, ששמו ניתן לו על-ידי חַוָּה ("כִּי שָׁת לִי אֱלהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן"), או מישהו מהבּנים והבּנות שנולדו לאדם במרוצת שמונה מאות השנים שחי לאחר הוּלדת שֵׁת. בכל-אופן, לאחר תקופה לא-קצרה של נַוָּדוּת התישב קין בארץ נוֹד ממזרח לגן-עדן, נשא לאשה את אחת מאחיותיו (שהרי לא היו בנות צעירות אחרות על-פני הארץ), והוליד את חֲנוֹך. הוא אף החל באוּרבָּניזַציָה של בּני-האדם, בּהקימו עיר על שם בּנו.

בימי קדם אלה היו, לפי המקרא, שני אישים בּשם חֲנוֹךְ: הראשון היה בנו של קַיִן - האיש הרביעי (והנכד של חוה ואדם) הנזכּר במקרא, שאין יודעים עליו הרבּה, זולַת היותו אביו של עִירָד. וזה האחרון הוליד את מְחוּיָאֵל, שהוליד את מְתוּשׁאֵל, שהוליד את לֶמֶךְ (והוא האיש הראשון שכּוּנָה בשם זה. לֶמֶךְ השֵני, והמאוחר יותר, היה אביו של נֹחַ ושַׁיָּך לשושלת המבוּרֶכֶת של שֵׁת). לֶמֶךְ הראשון הזה היה, כידוע, גם רוצח. זהו, אם-כן, הרוצח השני במקרא (והמשורר הראשון בתנ"ך, שלפי דברי שירָתוֹ הוא רצח שנים - איש וילד, ועל-כך הוא ייענש וינְקְמוּ בו הרבּה יותר מאשר נָקמוּ בקַיִן). לֶמֶךְ היה בּן הדור הרביעי בשושלת של קַיִן, שהיתה, איפוא, שׁוֹשֶׁלֶת-פֶּשַׁע, אשר נִסְפְּתָה, בסופו של דבר, בַּמַּבּוּל.

לעומת זאת, חֲנוֹךְ השֵׁנִי, שנולד לאביו יֶרֶד, והיה בּן הדור החמישי בשׁושׁלת המבורֶכֵת של שֵׁת (אולי פה המקום לציין, כי בנו של שֵׁת נָשָׂא את השם אֱנוֹשׁ, שהוא בעל משמעות סִמלית לאנשים עֶרכִּיִים). חֲנוֹךְ זה היה גם הסבא-רַבָּא של נֹחַ (הַצַּדּיק וְהַתָּמִים בּדוֹרוֹתָיו) ואולי גם היה צדיק גדול יותר ממנו, שהרי הוא חי "רק" שלוש מאות ששים וחמש שנים (מעניין המספר הזה, שמזכיר 365 יממות, שמהוות שנה אחת), ובשל ש"הִתְהַלֵּךְ אֶת הָאֱלהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלהִים", הוא היה הראשון שעלה השמיימה (זמו רב לפני אליהו הנביא, שעלה לשמים באופן דרמטי ובמרכּבת-אש). להזכירכם: נֹחַ הצדיק לא עלה לשמים, אלא סיים את חייו עלי-אדמות באופן לא מכובד ביותר.

אנו למֵדִים, אם-כן, מהסיפור המקראי הזה, המסוּבּךְ בּמקצת, כי דברי ימי האנושות רצופים במעשי רצח ופשע, והשואה, תעשיית הרצח הנוראה, שנועדה למחות מעל פני הארץ עם שלם - הייתה המעשה הנורא והרע ביותר בהיסטוריה האנושית. אבל יש גם לזכור שהיו גם מעשי חסד וצדקה של אישים ונשים "חסידי אומות העולם". לצערנו, היו תמיד הרבה יותר רשעים מאשר צדיקים, אך תרומתם של אלה האחרונים, בני אנוש המקראי, מפיחה תמיד תקוה לעתיד טוב יותר.