שינוי שיטת בחירות

אנסה הפעם למקד את הדיון לא על התהליך המביא לבחירתו של ראש ממשלה - נושא כבד וחשוב המצריך דיון מעמיק - אלא דווקא לרגע של אחרי, הרגע בו נבחר ראש ממשלה ועליו להתחיל לפעול. פעילות ראש ממשלה נבחר מתחילה בבניית הקואליציה, לאחריה או אפילו במקביל, באיוש תיקים ובבוקר שלמחרת, ולאחר מכן, מתחילה עבודתו השוטפת.

אז מה קורה בשיטת הממשל הקיימת - יושב לו ראש הממשלה הנבחר, בדרך-כלל בצוותא עם יועצים שונים ומתחיל במשחק המרכבה. השיקול העיקרי הוא היכולת לקבל את אמון הכנסת, דהיינו - לבנות קואליציה המייצגת רוב בכנסת הנבחרת.

אבל למה שלא נקבל ממשל שמסוגל למשול ושמה שידריך אותו בכל תקופת כהונתו יהיה אך ורק טובת העם ולא טובת הקואליציה. אם כל העוסקים בממשל - ראש הממשלה ושריו - יהיו אנשים בעלי כישורים מתאימים, עדיף על המצב הקיים שיעשו מה שבעיניהם טוב למדינה, אפילו אם ישגו מדי פעם.

נראה כי ישנה דרך אחת להגיע לסיטואציה האמורה, קרי - לבנות ממשלה עם אנשים בעלי כישורים מחד-גיסא, ומאידך-גיסא להסיר מהם חשש כי בכל רגע בחירות חדשות בפתח.

ראשית, ראש ממשלה נבחר ימונה אך ורק לקדנציה אחת ושתהא ארוכה דיה על-מנת שניתן יהיה לתכנן וליישם לטווח ארוך - 7 שנים נראה מספר מתאים;

שנית, השרים שייבחרו יהיו בעלי כישורים מוכחים בניהול, ללא קשר להשתייכות פוליטית כלשהי;

שלישית, ראש הממשלה, לאחר סיום כהונתו, יהיה מנוע מכל עבודה בשכר ויקבל פנסיה גבוהה מהמדינה לכל חייו (או לפחות לתקופה ארוכה ביותר) - אל חשש משעמום - יכול ראש הממשלה הפורש לכתוב ספרים, ליהנות מתחביבים או לעסוק בעבודות התנדבותיות;

רביעית, במהלך כהונתו, יקבל ראש הממשלה שכר גבוה ביותר, מסוג אלו המוזכרים לאחרונה בעיתונות תחת הכותרת "שכר בכירים במשק";

חמישית, על-מנת להפיל את ראש הממשלה ולקרוא לבחירות, יהיה צורך ברוב מיוחד של 75% מחברי הכנסת.

מה בעצם קיבלנו כאן?

• ראש ממשלה שמרוויח מספיק על-מנת שלא ייאלץ להיטיב עם גורמים שאולי תהיה להם השפעה על הכנסותיו לאחר כהונתו;

• ראש ממשלה שלא ניתן לשחדו - הוא הרי מרוויח מספיק, אז למה שיסתכן?;

• ראש ממשלה שיכול לקבל החלטה שלא על-פי שיקולים קואליציוניים, שהרי יש צורך ברוב מיוחד על-מנת להפילו.

באופן כזה, ניתן גם לתכנן וגם ליישם, ובמקרה שיסתבר כי הבחירה לא הייתה מוצלחת וראש ממשלה נבחר אינו מספק את הסחורה, הרי שעדיין ניתן להדיחו.

חשוב לשים לב כי תוכנית כזו או כל תוכנית אחרת שמטרתה לאפשר לשלטון לשלוט, חייבת להיות מיושמת כל עוד זה אפשרי; אך אם נמתין להמשך עלייתן של מפלגות סקטוריאליות קטנות, שסוג ממשל כזה יסרס אותן מכוחן, נתעורר מאוחר מדי, כאשר לא ניתן יהיה להעביר בחקיקה כל שינוי כזה.