חיים יבין מעל במקצועו

חיים יבין, בראיון מקיף במוסף 7" ימים" של ידיעות אחרונות, שספרו החדש "עובר מסך" יוצא לאור בימים אלה, חושף לראשונה את שידעו רבים, כי האיש המכונה "מר טלוויזיה" אינו אלא כתבלב עלוב בתקשורת בולשביקית שמעל בתפקידו במשך 40 שנה, ורמס ברגל גסה את הדיבר הראשון של מקצוע העיתונות: "זכות הציבור לדעת".

וכך מגלה היום גיבור התקשורת ללא בושה למראיינת אמירה לם: "אני זוכר שערב אחד (בשנת 1963 ג.ג) עמדתי באולפן עם דף החדשות בידי, מוכן לשידור, פתאום הגיח מנהל הרדיו, חנוך גבתון, חטף מידי את הניירות והתחיל לתקן ולמחוק בעצבנות גדולה. הטלפון צלצל, על הקו היה אחד מעוזריו של בן-גוריון, וגבתון הקריא לו לתוך השפופרת ידיעה אחר ידיעה ותיקן מילה במילה את מה שהכתיבו לו - את הגרסה הבן גוריונית. זה היה רגע משפיל. לראשונה ראיתי מקרוב את הפוליטיקה בפעולתה הדורסנית... הפעם הייתי נזעם, אבל לא הייתה לי ברירה, לקחתי את הנוסח המתוקן מידי גיבתון והלכתי לשדר מהאולפן". כך מתוודה היום האיש המרופד הזה בתירוץ הנלעג "לא הייתה לי ברירה".

הייתה לך אז ברירה ועוד איזו ברירה: לפנות לידיעות אחרונות ולחשוף את מעשה הנבלה התקשורתי המתרחש בקול ישראל. אבל אתה חששת למשרתך, חששת שיפטרו אותך והסכמת לשמש "קול אדוניו". אבל בעודך משרת כדובר ולא עיתונאי במשך עשרות שנים העזת לייצר כתבות תחקיר בולשביקיות, לכאורה מקצועיות, ששרתו את האג'נדה שלך ושל חסידיך הרבים.

כמו למשל הסדרה המגונה "ארץ המתנחלים" שבשנת 2005 במאמר תחת הכותרת "חיים לא יבין" כתבתי כאן בין היתר: "מר טלוויזיה שלנו, הוכיח כבר בפרק הראשון של הסדרה שלו "ארץ המתנחלים", שהוקרנה בערוץ השני, שהוא יוצר סדרה המתיימרת להיות דוקומנטרית כשעיניו סומות בפילטר שכולו דעות קדומות. את המתנחלים ראיין באיבה גלויה, שאלותיו היו נוקבות ובוטות, הוא חקר אותם כתובע בבית הדין, נאשמים שגזר דינם נחרץ קודם משפט".

והאיש הזה העז להתגולל לאחרונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שלקח על עצמו את האחריות לביצוע חוק רשות השידור שאפילו יבין בראיון אומר: "אני לא אומר שביבי ירשה לעצמו לעשות את מה שבן-גוריון עשה, אבל במובן מסויים הוא מחזיר אותנו לשם".

"מר טלוויזיה" הנלעג הזה אינו מתבייש ומתוודה על חטא נוסף של חבירה לראש הממשלה אהוד אולמרט: "היינו בביתו כמה פעמים, הייתי בא אליו הביתה מעשן את הסיגרים הגדולים שלו, מאד חיבבנו את אשתו עליזה..." ואיך ניתן לצפות שלאחר התרועעות שכזאת עם ראש ממשלה הוא יעז למתוח על מארחו בקורת במבט לחדשות.

ליבין יש אליבי ל"אתיקה" העיתונאית שלו: "אני מודה שאינני אדם שנוטל סיכונים. כל חיי אני בוחר בדרך הבטוחה, זה משהו שאני סוחב מילדות...בתוך כך הפכתי גם לאדם שלא לוקח סיכונים, שלא מעז..." ובספרו הוא כותב: "עם פרידתי מן המסך נוסף לי ממד חדש. אני חש חופשי לנקוט עמדה אישית, לרוב אנטי-ממסדית, ואני חש רצון להביע עמדתי בכל עניין". ולחיים יבין לא נותר אלא לומר: היום אתה גיבור לגלות ששרתת ארבעים שנה בתקשורת מגוייסת אותה ממשיכים לשרת מעריציך הרבים שלמדו ממך את מקצוע העיתונות אותו הזנו והפכו אותו למשל ולשנינה.