מרוסיה באהבה - וגם בכאב

לא רק אור היה ביחסי העם היהודי והרוסי. גם חשכה רוויית אלימות ורדיפות. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 נמצא הקיבוץ היהודי הגדול ביותר של יהודים בגבולות האימפריה הרוסית הצארית. ובשנת 1914 נאמד מספרם של יהודי רוסיה ביותר מ-6 מיליון. רוסיה שימשה באותה תקופה מרכז חברתי, דתי ולאומי ליהודים. בימי הצארים אלכסנדר השלישי וניקולאי השני נערכו פרעות ופוגרומים רבים ביהודים, שהגיעו לשיאם במשפט בייליס וקודם לכן בפרעות קישינב שזכו לביטוי כואב ומצמרר בשירה העברית.

הדחת הצאר ניקולאי השני והקמת ממשלה דמוקרטית הביאה ליהודים אמנציפציה: חופש תנועה ומגורים, ביטול ההגבלות בקניין וברכוש, חופש העיסוק, קבלת משרות בשלטון ובצבא, אפשרות ללמוד בבתי ספר כלליים, ועוד. היהודים החלו לנצל את זכויותיהם החדשות: התנועה הציונית התחזקה ברוסיה, קמו בתי ספר עבריים, קמו מפלגות יהודיות, עיתונים וספרים עבריים ועוד.

היהודים היו גם בין מובילי המהפכה הבולשביקית מתוך אמונה כי השלטון הקומוניסטי החדש, הקורא לשוויון, יצליח למחוק את ההבדלים בין יהודים לגויים. המהפכה הקומוניסטית הבטיחה שוויון זכויות ליהודים ברוסיה כיחידים ולא כאומה נפרדת.

ואכן, הממשל הבולשביקי פרסם ב-1918 פקודה לחיסול האנטישמיות ומאבק בפוגרומים, משום שהאנטישמיות סימלה את ימי שלטון הצאר. הפקודה קבעה כי גילוי אנטישמיות הוא פשע פלילי, והממשלה הסובייטית נקטה בשיטות הסברה ואף באמצעי ענישה נגד הפורעים. לנין הבין כי הפרעות ביהודים מסכנות לא רק את היהודים, אלא את עצם קיומו של המשטר הסובייטי. על-אף זאת סירב לנין להכיר בלאומיות היהודית. הוא טען כי היהודים אינם מהווים לאום, אלא שריד היסטורי שכל קיומו נובע מן האנטישמיות. על כן התנגד השלטון הקומוניסטי לשורה של גילויים לאומיים: הוא התנגד לטיפוח הלשון העברית והתרבות העברית הלאומית, מנע שמירה על ערכי הדת והמסורת היהודיים ושלל את השאיפה לתחייה לאומית של העם היהודי בארץ ישראל.

השלטון הקומוניסטי נאבק נגד היהדות כדת וכלאום, ונגד התנועה הציונית, וסגר את שערי בריה"מ בפני יציאת יהודים למולדתם. משפטי ראווה מבוימים, הוצאות להורג, מאסרי שווא ורדיפת התנועה הציונית בבריה"מ ליוו את ימי השלטון הסובייטי עד לנפילת האימפריה הסובייטית ב-1989.

יחסים מורכבים
לטוב ולרע

במהלך השנים ידעו גם יחסי ישראל בריה"מ ורוסיה עליות ומורדות. בישראל לא ישכחו את הצבעתה של בריה"מ בעד הקמתה של מדינת ישראל ב-29 בנובמבר 1947. כמו-כן את העובדה כי בריה"מ הייתה בין שלוש המדינות הראשונות שהכירו בישראל. הכרה זו התחלפה בצללים רבים לאורך השלטון הסובייטי. אספקת נשק בהיקפים עצומים ותמיכה פוליטית למדינות ערב עד כדי משלוח מטוסים וטייסים קומוניסטים לחזית נגדנו.

עם נפילת הקומוניזם נפתח עידן חדש בין שתי המדינות. עובדת הימצאותם של יותר ממיליון יוצאי חבר המדינות בישראל הפכה אותנו לכמעט מדינות אחיות. הסנטימנט האישי הפך להיות מרכיב חשוב ביחסי המדינות. אך לא רק הוא. האיומים בפניהם עומדות שתי המדינות, ובראשם ההכרח להתמודד נגד טרור הרוצח אזרחים תמימים ללא אבחנה בבתי ספר, במרכזי קניות ובתחנות רכבת, זהים ויוצרים זהות אינטרסים בין המדינות.

הקשר בין המדינות אינו רק בתחום ההגנה אלא גם במדע, בתרבות ובאמנות. קרנות משותפות לקידום מחקרי ננו טכנולוגיה הוקמו בעצם ימים אלו. שיתוף הפעולה בתחום החקלאות, בדגש על ייצור מזון, הולך ומעמיק. ערבי תרבות של מיטב אמני רוסיה ממלאים אולמות בישראל בדומה לערבים ישראלים במוסקבה, בסנט פטרבורג ובערים אחרות.

ב-9 במאי 2010, כאשר הנשיא הישראלי עמד לצידו של עמיתו הרוסי וסקר את המצעד הצבאי של הצבא האדום בכיכר האדומה לציון יום הניצחון על הנאצים, ניתן ביטוי גם למערכת היחסים המיוחדת בין העם היהודי לאומה הרוסית במשך מאות שנים.

דווקא נתונים חשובים אלו ועיתוי זה של יום הניצחון על הנאצים, הוא מועד ראוי לבניית מאזן של מאות שנים של חיים יהודיים ברוסיה. מפליא למצוא כי לא רק בשדה הקרב נגד האויב הנאצי השתלבו יהודי רוסיה בארץ מושבם, אלא גם בתחומים רבים ומגוונים נוספים: במדע, בתרבות, בשירה, באמנות, בהגות המדינית ואף בשדה הספורט ושולחנות השחמט.

מוזיקה ושירה

הזמר העברי הוא דוגמה מובהקת לכך: מרבית חוגגי יום העצמאות בישראל עושים זאת בשירה ציבור. קולות הזמר העברי נשמעים בכל חצר, בכל גינה ובכל כיכר בישראל. רוב הזמרים החובבים (והמזייפים) אינם יודעים כי מה שמכונה אצלם לחן עממי שלידתו בארץ, הוא למעשה שיר מיובא מרוסיה. העובדה כי ראשוני המלחינים בישראל הגיעו משטחי רוסיה הצארית, תרמה אף היא לדמיון הגדול בין השירה העברית לזו הרוסית.

קַטְיוּשְׁקַה, למשל, הוא אחד המושרים ביותר בערבי שירה. אין כמעט ישראלי שאינו מכיר את סיפורה של קטיושקה ששרה על אהוב נפשה שיצא להגן על המולדת. הישראלים חושבים - שזה שיר ישראלי טהור בעוד שלמעשה מדובר בשיר שהוא מהשירים הרוסיים המפורסמים ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה והידועים ביותר בעולם. ברוסית נקרא השיר "קטיושה" (Катюша), והוא תורגם לעברית בידי נח פניאל כ"קטיושקה". השיר הולחן על-ידי המלחין היהודי מרדכי מטוור בלנטר, שהיה בתקופת המלחמה כתב צבאי בדיוויזיה על-שם המרשל ורושילוב, והמילים מאת המשורר היהודי מיכאיל איסאקובסקי.

שחמט

גם בשחמט - ספורט המוח - השתלבות היהודים מעוררת השתאות: רוסיה וקודמתה ברית המועצות הוציאו מתוכן את טובי השחמטאים בעולם. במשך שנים רבות ההגמוניה הרוסית הייתה בלתי ניתנת לערעור. 58 פעמים נערכה אליפות בריה"מ ולשחקנים ממוצא יהודי היה חלק גדול מאוד בזכיות. 13 פעם זכו יהודים בכתר הנכסף של אלוף בריה"מ. השחמטאים היהודים הובילו את נבחרות בריה"מ ורוסיה לזכיות רצופות באולימפיאדת השחמט וארבעה מביניהם - מיכאיל בוטביניק, ולרי סמיסלוב, מיכאיל טל וגארי קספרוב - אף זכו באליפויות עולם ליחידים. גם היום ניתן לראות בצמרת השחמט העולמית יהודים רבים המייצגים מדינות שהרכיבו את בריה"מ לשעבר. ישראל הפכה בשנים האחרונות למעצמת שחמט עולמית בזכותם של שחמטאים עולים ובראשם בוריס גלפנד.

תרבות

התרבות היהודית ברוסיה הפכה לשם דבר בהיסטוריה הלאומית שלנו אך גם בזו הרוסית. יצירותיו של שלום עליכם - יהודי שנולד ברוסיה הצארית ויצר בה - הפכו לנכסי צאן ברזל של העולם התרבותי. אך לא רק בשלום עליכם מדובר אלא גם ברשימה ארוכה של ענקי יצירה יהודים. חיים נחמן ביאליק, שמעון פרוג, אברהם מאפו, מנדלי מוכר ספרים וחתני פרס נובל לספרות ש"י עגנון ובוריס פסטרנק, שיצירתו "דר' ז'יוואגו" מהווה תיאור מדהים של המאבק נגד האינטליגנציה ברוסיה בשנות ה-20.

הגות

גם המחשבה המדינית העולמית לא יצאה מופסדת מיהודי רוסיה: ליאון טרוצקי ויהודה לייב פינסקר הניחו יסודות להגות מדינית לדורות רבים. ואם בסופרים יהודים עסקינן, אי-אפשר שלא להזכיר את "הרוגי המלכות בברית המועצות" - שלושה-עשר מהבולטים בקהילה היהודית בבריה"מ שהוצאו להורג בחשאי בלילה במרתפי כלא לוביאנקה שבמוסקבה, לפקודתו של סטאלין.

ספורט

גם הספורט לא יצא נפקד מההצלחה היהודית: עשרות מדליות זהב אולימפיות הביאו ספורטאים יהודים חזרה למוסקבה. במשך שנים הייתה צמרת האתלטיקה הכבדה והקלה תחת הגמוניה רוסית ובולטות יהודית בתוכה. ידועות לכל האחיות היהודיות איירנה ותמרה פרס - יהודיות שהביאו לבריה"מ מדליות זהב בשתי אולימפיאדות ברציפות. זו שברומא ב-1960 וזו שבטוקיו ב-1966.

מדע

ההישגים המדעיים של יהודי רוסיה הצארית ובריה"מ זכו להכרה בינלאומית נרחבת. 22 מחתני פרס נובל הם יהודים יוצאי רוסיה המורחבת. מספר חסר-תקדים המעיד על ההשתלבות היהודית מעוררת ההשתאות בחיי האומה הרוסית. "לימוד" - ארגון יהודי העוסק בחיזוק הזהות היהודית אצל צעירים דוברי רוסית, אף החליט להקדיש את שנת 2010 לחתני פרס נובל יהודים יוצאי בריה"מ לשעבר.