הפסדי העבודה הערבית

להפסקת הבנייה ביהודה ובשומרון יש פן נוסף, אנושי, תעסוקתי, הומאני.

אמנם אין זה סביר להקפיא בנייה ביישוב המכיל משפחות בני אדם בעלי ריבוי טבעי וצרכים אנושיים, אולם לא פחות חשוב - זו מניעת פרנסה מ-25,000 פועלים ערביים, בתי אב העוסקים במלאכת הבנייה, מבלי למצוא עבורם מקומות חליפיים לתעסוקה.

מדובר בבעלי משפחות ובמפרנסים, שגם על זכויותיהם יש לתת את הדעת.

במצטבר, הקפאת הבנייה הינה מעשה בלתי סביר מכל בחינה; זה רע ליהודים ורע לערבים, ולא ברור למי הוא טוב.

בעצם, כן ברור: הקפאת הבנייה טובה לכנופיות הטרור, השולטות ברודנות על אוכלוסיה ערבית בשטחי יהודה ושומרון, כי הן, הכנופיות, לא עוסקות כלל בבנייה - אלא בטרור, והן מקבלות מימון בכל מקרה לפעילויותיהן ממקורות סעודיים ואירניים (על-חשבון מאגרי הטבע של כדור הארץ) וממקורות אירופיים (הנגועים באנטישמיות).

לכנופיות הטרור אין מענה להעסקת 25,000 פועלי בניין, שכנראה לא מעוניינים או לא מסוגלים להירתם לעבודה בטרור.

זאת ועוד, אלה המובטלים מאונס, אינם מהווים את כלל המובטלים הערביים בכל חלקי יהודה ושומרון - אלא רק שמינית מכלל המובטלים הערבים שם.

אין גם מי שיכול או רוצה לשלם להם דמי אבטלה או שכר מינימום, כך שבעיית האבטלה שם - גדולה ממה שאנו יודעים כאן.

לא בכדי יצא נגד הקפאת הבנייה בשטחים נשיא התאחדות העובדים הפלשתינים מחמוד אל-בהר, וזאת לא מתוך דאגה למניינה היהודי ולבניינה הערבי של ירושלים רבתי ויתר הערים ביהודה ובשומרון, אלא מתוך מצוקה של תעסוקה, אשר בעקבות הקפאת הבנייה - עולה וגוברת לממדים בלתי סבירים, בלתי מציאותיים, בלתי נחוצים ובלתי מוסריים.