במאמרו האחרון כאן קבל נפתלי רז על כך כי הפגנת השמאל הציוני במוצאי-שבת בירושלים, תהיה בבחינת פעייה רכה של קומץ, במקום תרועת המונים אדירה. וטעמיו עימו. רז הדגיש שמטרת ההפגנה וסיסמתה רחוקות מלהלהיב המונים. אבל כמו מאליה, עולה-צצה לה תוחלת הפגנה מרטיטת המונים של ממש, נפלאה עד כלות:
יוחזר המנדט הבריטי.
אילו הבריטים היו נשארים עוד שלושים שנה, אולי היינו הופכים לבני אדם. אילו המנדט היה נשאר עד היום, היינו מדינה ללא בעיות ביטחוניות, החיה בשלום עם שכניה, ללא עוסקים בשוד קרקעות ובשחיתות. איזה חלום!
כבדו הבעיות מנשוא, ואין כלום מלבד ייאוש שחור. אובמה לא יעשה כלום, ביבי ושותפיו בגועליציה ימשיכו במעלליהם באין-מפריע, הפאשיזם יגבר בישראל, העיתונות תתלהם והטלוויזיה תטמטם, המחירים יאמירו והשכר ירד, והרעבים והעשוקים יטולטלו עוד יותר. איך אמר הנביא ישעיהו על ירושלים של מצח הנחושה, של פוליטיקאי הטבח והחמס, של
הולילנד ושל גזל הקרקעות והרס בתי תושביה הותיקים:
"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם: שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".
ובכל הייאוש הזה יש תקווה נפלאה:
להחזיר את המנדט הבריטי.
הנה לכם מטרה אמיתית, מלהיבה, חשובה באמת, שינוי של ממש בחיים חסרי-תוחלת. סיסמת הפגנה - יש להחליף את הסיסמא הפלגמטית "ציונים לא
מתנחלים - די לכיבוש ולהתנחלויות בגדה המערבית" ב-"
יוחזר המנדט הבריטי". כאן טמון הכל, התקווה להתחדשות, לשלום, לחיים ראויים. יש להודות בכישלון האמיתי, הגורלי: מסתבר שהיהודים אינם יכולים לנהל מדינה משלהם, כפי שהכריז אלוף (מיל.) בני פלד על ערש דווי: "בלווייתי צלצלו בפעמונים, ואמרו שאתם קוברים איש שחשב שהיהודים יכולים להקים פה מדינה, והסתבר לו שטעה".
הטורקים היו כאן ארבע מאות שנה, ועזבו. הבריטים כבשו - הא, איזו תקווה נפלאה הייתה לבית לאומי ולהגדרה עצמית עם אדמיניסטרציה בריטית הגונה וישרה כסרגל, בוגרי אוקספורד וקמבריג' ולונדון סקול אוף אקונומיקס (ולא אדמיניסטרציה מועלת, של בוגרי אוניברסיטת לטביה).
הבריטים עזבו אחרי שראו שהיהודים הטיפשים עושים בעיות, והשאירו אותנו לאנחות. מורשת הבישליק הטורקית חזרה, ועל הארץ השתלטו הטורקים הצעירים והאבו-ג'ילדות למיניהם. עכשיו נמצאים בעמדות מפתח גם האפיגונים של איבן האיום, בצד סוכני-מכירות אמריקנים זריזי לשון, שצברו סטאז' במכירה של רהיטי רים להמון המטומטם. כאן הבלגן מתערבל ללא נשוא עוד. יש רק תקווה אחת:
יוחזר המנדט. במעמד חגיגי ברחבת כיכר רבין תורד מגילת העצמאות לחצי התורן, ויועלה לגובה כתב המנדט, בצד הדגל הבריטי. שירה אדירה תפרוץ מפי מאות אלפי האנשים הדומעים מאושר, "אל, נצור את המלכה". שמה של כיכר רבין, לשעבר כיכר מלכי ישראל, יוסב במעמד זה לכיכר המלך ג'ורג' החמישי, כמו לבטא את חידוש האושר השמימי שנקטע באימפולסיביות. משם יצעדו ההמונים המשולהבים לשגרירות בריטניה, תוך הגשת עצומה חתומה בידי מאות אלפים לממשלת בריטניה, לפרלמנט, למלכה ולבית הלורדים, בדרישה למנות מיד נציב עליון לארץ-ישראל-פלשתינה. הזקנים שבקהל יעלו את זכרו של סר ארתור ווקופ, הנציב העליון האחרון, ואת רשמיו המופלאים של "יריד המזרח", בחסות בריטניה הגדולה, בגני התערוכה הישנים, יריד שהיו בו ביתנים של כל ארצות ערב.
תנו לשמש לעלות, ולאריה הבריטי לשאוג שוב מעל Zion mountain. ובא לציון גואל.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
