בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הנזיר קדוש מבחינת היעד שהוא מציב לעצמו, אך חוטא בבחירת הדרך ● ביהדות המטרה אינה מקדש את האמצעים
קדוש או חוטא? זו השאלה המעסיקה רבים הדנים בדיני הנזיר, כפי שהם מופיעים בפרשת השבוע. מצד אחד, התורה מכנה אותו "קדוש". מצד שני, היא מחייבת אותו להקריב קורבן חטאת עם תום נזירותו. אז מה הוא בדיוק? נזכיר תחילה, שהנזיר היהודי איננו הנזיר הנוצרי. לא מדובר במי שמתבודד ואינו נושא אשה, אלא במי שנמנע משתיית יין ואכילת ענבים לתקופה מסוימת - מחודש ועד כל ימי חייו. כלומר: הוא מוותר על אחד התענוגות של העולם הזה, אך אינו פורש מחברת בני האדם ואינו נמנע מהעמדת צאצאים. מי שרואה בנזיר קדוש אומר, שהוא מצליח להתגבר על יצרו בכך שהוא נמנע מהיין - שהיה משקה מרכזי בעולם הקדום וגם כיום יש לו חשיבות מיוחדת. מי שרואה בנזיר חוטא אומר, שהעולם נברא על-מנת שבני האדם ייהנו ממנו - כמובן, במידה ראויה ובדרכים ראויות - ולפיכך בהינזרו מן היין והענבים, כאילו אומר הנזיר לקב"ה: לא היית צריך לברוא את אלו. והוויכוח עתיק, מתחיל בחז"ל ונמשך עד המפרשים והדרשנים של ימינו. אלא שניתן לומר, שאין בהכרח סתירה בין השניים. הנזיר הוא גם קדוש - וגם חוטא. הכיצד? נשים אל לב, שהתורה מכנה את הנזיר "קדוש" רק כאשר היא מתייחסת לתקופת נזירותו: "עד מלאת אשר יזיר לה' קדוש יהיה", "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'". אם הנזיר נטמא בפתאומיות וצריך להתחיל את נזירותו מחדש, אומרת עליו התורה: "וקידש את ראשו ביום ההוא"; ומפרש רש"י: "לחזור ולהתחיל מניין נזירותו". אך מהרגע בו הנזירות מסתיימת - נעלם השורש ק.ד.ש ומופיע השורש ח.ט.א: "והקריב את קורבנו לה'... וכַבשה אחת בת שנתה לחטאת", "והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו".
|
אם אדם רוצה להתקרב לה' על-ידי ויתור על מה שיצרו מבקש ממנו – ברוך יהיה. נכון שהתורה ניתנה לבני אדם החיים בעולם הזה, ונכון שהיא אוסרת רק מאכלים מסוימים ודרכי התנהגות מסוימות, אך עדיין אין זה אומר שיכול האדם לחגוג ולהשתולל בחוסר מעצורים במה שהותר לו. לכך מכוונים דבריו הידועים של הרמב"ן, המדבר על "נבל ברשות התורה" – שזולל מאכלות מותרים וסובא יין כשר ושוכב עם אשתו מדי לילה. זה מותר פורמלית, אבל אין זו דרך התורה, אין זו הדרך בה נצטווינו: "קדושים תהיו". לכן, מהבחינה העקרונית – מעשהו של הנזיר ראוי ואף עשוי להוביל אותו לקדושה. אלא שהתורה אינה רוצה בקיצוניות לשום צד. שתה יין במידה; אל תשתכר ואל תתנזר. אכול בשר במידה; אל תתפקע ואל תצום. התפעל ממעשה הבריאה; אל תבלה את כל ימיך בחיק הטבע ואל תסתגר בביתך. כאשר אתה נהנה מן העולם, אל תשכח לברך את מי שבראוֹ לפני ואחרי אותה הנאה, בברכות הנהנין ובברכות הראייה ובברכות ההודאה. שהרי אם לא תהנה מן הבריאה – כיצד תגיע להכרה בגדולתו של הבורא? דווקא כאשר אתה רואה כמה מיני מאכל ומשקה ניתנו לך, דווקא כאשר אתה לומד עד כמה העולם גדול ומורכב לפרטי-פרטיו, דווקא אז אתה מכיר בכוחו של מי שציווה ונבראו. התנזרות מן העולם משיגה את המטרה ההפוכה. לא כל אחד הוא הגאון מווילנא, שישב ספון בחדרו ולמד ללא הרף, ובכל זאת הגיע לידיעה עצומה של העולם. לא כל אחד הוא ר' שלמה זלמן אוירבעך, שכל ימיו לא יצא את הארץ ובקושי יצא את ירושלים, ובכל זאת הגיע להבנה מעמיקה ברפואה ובטכנולוגיה. ליתר דיוק, כמעט איש אינו הגאון ואינו ר' שלמה זלמן. בני אדם רגילים, ואפילו מי שמעל הממוצע, צריכים להתבונן סביבם – גם לצורך הבנת התורה והמצוות, וגם לצורך הכרת הבורא. מטרתו של הנזיר טובה וראויה, ולכן כל עוד הוא בדרך – מכנה אותו התורה "קדוש". אך השורה התחתונה אינה נכונה, ולכן בסיומה של התקופה הוא חייב להביא חטאת. אפילו אם התעלה והגיע לסף הקדושה – עדיין התורה מעדיפה שיעשה זאת בתוך חיי העולם הזה ולא מחוצה להם. "צדק צדק תרדוף", נאמר לנו. שואל ר' מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין והוגה הדף היומי: מדוע הכפילות? והוא משיב: צדק תרדוף – בצדק. היהדות אינה מקבלת את הטענה לפיה המטרה מקדשת את האמצעים. אין להגיע לצדק בדרכים של חוסר צדק. אם להשליך למציאות ימינו, אין להגיע לצדק במחיר של שנות סחבת רבות בבתי המשפט.
|
הוא הדין בנזיר. כשם שאומר המלאך למלך כוזר בתחילת ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים", כך גם בענייננו: הרצון להתקרב לבורא על-ידי התגברות על היצר – אין טוב ממנו. אך הדרך אינה לפנות לקיצוניות, אלא לפעול בתוך מסגרת החיים הנורמטיביים. זהו אותו "שביל הזהב" הידוע עליו מדבר הרמב"ם כדרך החיים הראויה לאדם המאמין: לא פזרן ולא קמצן, כי אם נדיב; לא קפדן ולא ביישן, כי אם סבלן; לא להתפלל בקצב הסילון וגם לא להתפלל כל היום, כי אם בצורה מדודה. וכך הלאה, בכל דרכי החיים (למעט הענווה, אך זהו נושא אחר). אין זאת אומרת, שכל דרך שאינה ראויה מובילה בהכרח לתוצאה פסולה. לעיתים מחליט הקדוש ברוך הוא שלמרות הפגמים בדרך – התוצאה תהיה טובה. ראו מהיכן יוצאת מלכות בית דוד ומהיכן יוצא המשיח. כפי שקראנו השבוע במגילת רות, דוד הוא צאצא של רות המואביה – ומואב הרי נולד מגילוי העריות הקשה ביותר בתנ"ך, כאשר בנות לוט שוכבות עם אביהן. דוד עצמו חוטא עם בת-שבע, ולמרות זאת השניים מולידים את שלמה, בונה בית המקדש ומי שממשיך את שושלת בית דוד. אלא שההחלטה האם להגיע ליעד טוב בדרך עקלקלה איננה בידינו. רק ה', הצופה כל הנסתרות עד סוף כל הדורות, הוא היודע לשקלל בין המטרה לבין הדרך. אנו, כבני אדם קצרי ראייה וצרי אופק, חייבים לבחור תמיד בדרך הטובה ביותר והראויה ביותר, משום שהיא איננה פחות חשובה מאשר היעד אליו היא מובילה.
|
|
תאריך:
|
20/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
20/05/2010
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אחד העם---------
|
20/05/10 12:58
|
|
2
|
|
אסתר.
|
28/05/10 05:45
|
|
3
|
|
אסתר.
|
28/05/10 05:51
|
|
חג השבועות היווה הזדמנות נוספת לגאווה ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לרגל החג נתונים מחמיאים על הפקת החלב וצריכת מוצרי החלב בישראל. כמות התפוקה הכוללת של חלב בישראל (בקר, צאן ועיזים) בשנת 2009 נאמדה בכ-1.3 מיליארד ליטר והפרה הישראלית עדיין נחשבת למצטיינת בתפוקת החלב.
|
|
|
הכמיהה העזה לפולקלור ולקולינריה של ארץ-הולדתם טבועה, זה מכבר, עמוק בדמם של יוצאי בולגריה בישראל. כל אימת שהם מקיימים ביניהם את מפגשיהם הקבועים, היא מוצאת את פורקנה בשירה סוחפת, בריקודים עממיים ובמעדני מטבח, שהורגלו להם עוד בבית אימא.
|
|
|
בקרב חברת בני אנוש מקובל להניח כי בגידה בעמך ובמולדתך הינה פעולה בה הבוגד בפועל קושר קשר עם גורם חיצוני לנו, ידיד או אויב, על-מנת ליצור בעזרתו מציאות אחרת הנוגדת את אמונתם, רצונותיהם ואף קיומם של תושבי מדינתו.
|
|
|
עם תחילת העונה השנייה של הסדרה 'סרוגים', לפני כחצי שנה, נכתב במדור הזה בין השאר: "משימת כתיבת העונה השנייה אינה פשוטה כלל, על גבול הבלתי אפשרית. הציפיות בשמיים, את כל הרעיונות והסיטואציות נדמה שכבר מיצינו בעונה הראשונה, והתחושה היא שמשבר העונה השנייה יהיה מחויב המציאות".
|
|
|
אני מתאר לעצמי ששר התחבורה ישראל כ"ץ, כמו כל יהודי סקרן המעוניין לדעת איזו דוקטרינה פושעת עמדה מאחורי רציחתם של שישה מיליון יהודים - שלח ידו ל'מיין קאמפף' של היטלר. בספר שלו, שהפך את עמו לרוצחים ברברים, קבע מנהיג הגרמנים כי כל מה שלא שייך לגזע הארי הוא זיפת.
|
|
|
|