קדושה דרך חטא

אם אדם רוצה להתקרב לה' על-ידי ויתור על מה שיצרו מבקש ממנו – ברוך יהיה. נכון שהתורה ניתנה לבני אדם החיים בעולם הזה, ונכון שהיא אוסרת רק מאכלים מסוימים ודרכי התנהגות מסוימות, אך עדיין אין זה אומר שיכול האדם לחגוג ולהשתולל בחוסר מעצורים במה שהותר לו. לכך מכוונים דבריו הידועים של הרמב"ן, המדבר על "נבל ברשות התורה" – שזולל מאכלות מותרים וסובא יין כשר ושוכב עם אשתו מדי לילה. זה מותר פורמלית, אבל אין זו דרך התורה, אין זו הדרך בה נצטווינו: "קדושים תהיו".

לכן, מהבחינה העקרונית – מעשהו של הנזיר ראוי ואף עשוי להוביל אותו לקדושה. אלא שהתורה אינה רוצה בקיצוניות לשום צד. שתה יין במידה; אל תשתכר ואל תתנזר. אכול בשר במידה; אל תתפקע ואל תצום. התפעל ממעשה הבריאה; אל תבלה את כל ימיך בחיק הטבע ואל תסתגר בביתך.

כאשר אתה נהנה מן העולם, אל תשכח לברך את מי שבראוֹ לפני ואחרי אותה הנאה, בברכות הנהנין ובברכות הראייה ובברכות ההודאה. שהרי אם לא תהנה מן הבריאה – כיצד תגיע להכרה בגדולתו של הבורא? דווקא כאשר אתה רואה כמה מיני מאכל ומשקה ניתנו לך, דווקא כאשר אתה לומד עד כמה העולם גדול ומורכב לפרטי-פרטיו, דווקא אז אתה מכיר בכוחו של מי שציווה ונבראו.
התנזרות מן העולם משיגה את המטרה ההפוכה. לא כל אחד הוא הגאון מווילנא, שישב ספון בחדרו ולמד ללא הרף, ובכל זאת הגיע לידיעה עצומה של העולם. לא כל אחד הוא ר' שלמה זלמן אוירבעך, שכל ימיו לא יצא את הארץ ובקושי יצא את ירושלים, ובכל זאת הגיע להבנה מעמיקה ברפואה ובטכנולוגיה. ליתר דיוק, כמעט איש אינו הגאון ואינו ר' שלמה זלמן. בני אדם רגילים, ואפילו מי שמעל הממוצע, צריכים להתבונן סביבם – גם לצורך הבנת התורה והמצוות, וגם לצורך הכרת הבורא.

מטרתו של הנזיר טובה וראויה, ולכן כל עוד הוא בדרך – מכנה אותו התורה "קדוש". אך השורה התחתונה אינה נכונה, ולכן בסיומה של התקופה הוא חייב להביא חטאת. אפילו אם התעלה והגיע לסף הקדושה – עדיין התורה מעדיפה שיעשה זאת בתוך חיי העולם הזה ולא מחוצה להם.

"צדק צדק תרדוף", נאמר לנו. שואל ר' מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין והוגה הדף היומי: מדוע הכפילות? והוא משיב: צדק תרדוף – בצדק. היהדות אינה מקבלת את הטענה לפיה המטרה מקדשת את האמצעים. אין להגיע לצדק בדרכים של חוסר צדק. אם להשליך למציאות ימינו, אין להגיע לצדק במחיר של שנות סחבת רבות בבתי המשפט.

הוא הדין בנזיר. כשם שאומר המלאך למלך כוזר בתחילת ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים", כך גם בענייננו: הרצון להתקרב לבורא על-ידי התגברות על היצר – אין טוב ממנו. אך הדרך אינה לפנות לקיצוניות, אלא לפעול בתוך מסגרת החיים הנורמטיביים. זהו אותו "שביל הזהב" הידוע עליו מדבר הרמב"ם כדרך החיים הראויה לאדם המאמין: לא פזרן ולא קמצן, כי אם נדיב; לא קפדן ולא ביישן, כי אם סבלן; לא להתפלל בקצב הסילון וגם לא להתפלל כל היום, כי אם בצורה מדודה. וכך הלאה, בכל דרכי החיים (למעט הענווה, אך זהו נושא אחר).

אין זאת אומרת, שכל דרך שאינה ראויה מובילה בהכרח לתוצאה פסולה. לעיתים מחליט הקדוש ברוך הוא שלמרות הפגמים בדרך – התוצאה תהיה טובה. ראו מהיכן יוצאת מלכות בית דוד ומהיכן יוצא המשיח. כפי שקראנו השבוע במגילת רות, דוד הוא צאצא של רות המואביה – ומואב הרי נולד מגילוי העריות הקשה ביותר בתנ"ך, כאשר בנות לוט שוכבות עם אביהן. דוד עצמו חוטא עם בת-שבע, ולמרות זאת השניים מולידים את שלמה, בונה בית המקדש ומי שממשיך את שושלת בית דוד.

אלא שההחלטה האם להגיע ליעד טוב בדרך עקלקלה איננה בידינו. רק ה', הצופה כל הנסתרות עד סוף כל הדורות, הוא היודע לשקלל בין המטרה לבין הדרך. אנו, כבני אדם קצרי ראייה וצרי אופק, חייבים לבחור תמיד בדרך הטובה ביותר והראויה ביותר, משום שהיא איננה פחות חשובה מאשר היעד אליו היא מובילה.