הרתעת תובעים באמצעות פסק דין

בניגוד לנוהגי במאמרים - ארשה לעצמי במאמר זה להימנע מציון פרטים מזהים, מטעמים שיובנו בהמשך.

אפשר שפסק דין שגוי יגרום להרתעת דיירים מלמצות את זכויותיהם, כאשר שכניהם אשר הגישו תביעה - מוצגים שלא בצדק כמי שהגישוה שלא בתום לב.

כבר נפסק לא אחת כי הרתעה שלא כדין של עד (לרבות עד מומחה) הינה בחזקת שיבוש הליכי המשפט - בכך שמרפים ידיהם של בעלי דין, עדים ומומחים, מלקבוע עמדה בתום לב, ללא מורא וללא פניות, ולפעמים פסק דין שגוי יוצר מצב בו מתקיימת הרתעה של דיירים מלהגיש תביעה מוצדקת.

כך קורה כאשר פסק הדין כולל טענות כלפי צד לדיון, כי הוא הגיש את תביעתו שלא בתום לב, ורק כדי לאסוף פרטי ליקויים במטרה לנפח את תביעתו.

כך קורה - כי בסופו של יום, מושת על התובעים, שלא בצדק, לשלם שכר טירחה לצד שכנגד בגלל הגשתה של תביעה מנופחת שלא הוגשה, לכאורה (כטענת פסק הדין השגוי), בדרך הישר ובתום לב.

כך קרה הלכה למעשה, ושכניהם של תובעים - שידעו על פסק הדין - ביקשו לשקול את המשך דרכם ואולי לסגת מתביעתם, אולי גם נסוגו בסופו של יום בפועל מהתביעה, לאור עמדת בית המשפט כאמור.

זהו, במפורש - פסק דין הגורם להרתעת תובעים מלמצות זכויותיהם, ולשיבוש הליכי משפט.

ומאין ידוע הדבר? ובכן, לא היה ידוע כלום (ומכאן השיבוש האפשרי), לו לא היה מוגש ערעור על פסק דין זה, וגם לא הייתה כל תקווה לו הערעור לא היה מוגש. אלא שלמרבה המזל, התובעים שנפגעו מפסק הדין אזרו אומץ וממון, שכן כידוע הגשת ערעור כרוכה בהוצאה כספית משמעותית ובסיכון, והגישו ערעור.

עדיין עמד על-כנו פסק הדין, במשך חודשים רבים, ובפרק זמן זה גרם, מן הסתם, לנזקים, עד לפרסום הערעור. והערעור - הוכיח, כי בפסק הדין קמא נפלו שגיאות מהותיות היורדות לשורש העניין והיו עלולות להרתיע דיירים מלמצות זכויותיהם הלגיטימיות בהתאם לחוק המכר (דירות) ולכל דין.

השגיאות שנכללו בפסק הדין קמא - הן עקרוניות, מהותיות, ובכלל זה - נקבע בערעור כי התובעים הגישו את תביעתם שלא בתום לב, והפיכת היוצרות של פסק הדין קמא בנושאים רבים היא אשר החזירה עטרת בית המשפט לקדמותה:

בנושאי ליקויים רבים ביותר, הן מבחינה עקרונית והן מבחינת העלות - טעה בית המשפט קמא בגישתו ובקביעותיו, ולכן, כפועל יוצא מהתיקון המתבקש, יסתבר שהתביעה לא רק שלא הייתה מנופחת כטענת בית משפט קמא, אלא היא הייתה גם מוצדקת, נדרשת, ברמה העקרונית, מבחינה מהותית ומבחינה כספית.

משמע, מי שנרתע מפסק הדין קמא - נרתע רק בגלל הטעויות שנפלו בו, ומשפטו היה עלול להשתבש, או כלל לא להתקיים, וגם זהו שיבוש.

סוף טוב, הכל טוב.