היידה "שרה"

צילומים נוסטלגיים של מכבי יפו מן העבר, בצד תמונתו של הרמטכ"ל בהווה, גבי אשכנזי, משמשים תפאורה של קבע למסעדת "שרה" הבולגרית ביפו (רחוב יהודה הימית 2), אף שרבים מהסועדים בה כלל אינם יוצאי המדינה המזרח-אירופאית; כמו, למשל, אהרון ידלין, מי שהיה שר החינוך, ושאותו פגשנו יושב בשולחן סמוך; טוביה צפיר, השחקן והחקיין המיתולוגי; או יעל פז-מלמד, העיתונאית השנונה ממעריב.

גם אנחנו, שאיננו נמנים עם העדה הבולגרית, למדנו להוקיר את "שרה", בת ה-40 ומשהו, מעומק הלב. היא נותרה כבקדמותה, מסעדה ביתית מובהקת, בזכות בעליה, נסים ופאני, אשר על המטבח. שום מסעדה בולגרית אחרת, שעוד נותרה מיפו של פעם, לא תדמה ולא תשווה לה במאכליה.

את רזי הבישול על האש נושאת בגאווה באמתחתה פאני, מורשת מאמה שרה, שיסדה את המסעדה כפינת-אוכל קטנה ומוצנעת, שצמחה וגדלה בחלוף השנים והמשמשת היום מקום-מפגש קולינרי לכל מי שהוא בעל טעם טוב.

ארוחת מלכים

מנת הדגל של "שרה" במנות הפתיחה היא, עדיין, הביורק - פלפל ממולא בגבינה לבנה ובפפריקה, שיכול רק לשמש מודל לחיקוי (בלתי-מוצלח בינתיים) למסעדות בולגריות אחרות. יש בו את כל ה"פלפל" הדרוש, עם כל הטעמים הטובים שבעולם, נימוח בפה ומותיר בעקבותיו טעם של עוד. מחרים-מחזיקים אחריו המרקים המעולים, של שעועית, אפונה וכבש, שמושקעים בהם הרבה אהבה בצד ויטמינים של בריאות.

גם המנות העיקריות אינן טומנות ידן בצלחת: קבב, או כבד-עוף משובח על האש; קציצות-בשר גדולות ומדהימות ברוטב-עגבניות; מוסקה מעולה ושורה של ממולאים, כפי שרק יוצאי ארצות הבלקן יודעים להכין. את כל אלה מלווה לוטיניצה - מעדן של פלפל גרוס, שמסוגל לא רק להרוג חיידק פוטנציאלי שעלול לארוב, אלא גם לערוב לבריאות לשמה.

ולא שכחנו, כמובן, את הקינוחים, שהם אורגזמה קולינרית בפני עצמה. מי שלא טעם את האורז עם החלב, את הקרם-קרמל, או את האשורה - מעדן מוקפא של חיטה, צימוקים ואגוזים - לא טעם את טעמו של מעדן אמיתי מימיו.

אנחנו הלכנו על-מנת ביורק, על מרק-שעועית, על כבד על האש עם אפונה, על לוטיניצה שרק פאני יודעת להכין, על אשורה (בלעדית ל"שרה") ועל קפה טורקי דומיננטי, עם ניחוח משגע.

על ארוחת המלכים הזו, לשניים, שילמנו 230 שקל, כולל תשר של 15 אחוז, ובסולם הדרגות הקולינרי, מ-1 עד 10, זיכינו את "שרה" במלוא הנקודות האפשריות.