לכל השדים והרוחות

איך מגרשים שדים, כיצד מעוררים אהבת אישה, ומדוע מניחים קערות הפוכות במפתן הבית? עולם מסתורי של לחשים, השבעות וקללות, מימי קדם ועד ימינו, נחשף לראשונה לראווה בתערוכה חדשה המתקיימת במוזיאון ארצות המקרא בירושלים.

התערוכה בוחנת את מקורותיה והתפתחותה של המאגיה ביהדות החל בימי בית ראשון ועד ימינו אלה. היא מתמקדת באמונות, במנהגים ובשימוש המעשי בחפצים מאגיים בחיים היהודיים היומיומיים. מוצג בה מגוון רחב של חפצים - חלקם מתקופות קדומות בהיסטוריה היהודית וחלקם מימינו אנו. אחדים מהחפצים בתערוכה הושאלו מאוספים פרטיים ומעולם לא הוצגו קודם לכן לקהל הרחב.

בין הפריטים החשובים והמעניינים בתערוכה מוצגת, לראשונה, כתונת של ילד, שנמצאה במערת האיגרות שבמדבר יהודה ומתארת את תקופת מרד בר-כוכבא. אף שעד היום כבר התגלו ברחבי הארץ אלפי אריגים, הרי שרק במערת האיגרות התגלו כאלה שמכילים שקיקים מאגיים, עם חומרים הידועים בתכונותיהם המגוונות ושנועדו, כנראה, להגנה מפני עין הרע.

כוח המאגיה

תחום המאגיה בא לידי ביטוי בחיינו באופנים רבים ומגוונים, על-אף שבמקרים רבים כלל איננו מודעים לכך שחפצים, שבהם אנו משתמשים ופעולות שאנו מבצעים, נושאים אופי מאגי מובהק. כאלה הם, למשל, נקישה על עץ; אמירת נוסחאות מגוונות כמו "טפו-טפו-טפו", או "בלי עין הרע"; הענקת שם לילד רק לאחר לידתו; האמונה בכוחה המגוון של המזוזה ושימוש בקמיעות, כגון חוט אדום או חמסה.

שורשיהם של מנהגים ואמונות מאגיים רבים נעוצים בתקופות קדומות בהיסטוריה היהודית. אף שבמרוצת הדורות איבדו אחדים מהם את משמעויותיהם המקוריות - הם, עדיין, נפוצים גם כיום. דוגמה מובהקת לכך היא הנוסחה המאגית "אברקדברה", המופיעה על קמיעות מן המאה השלישית לספירה והממשיכה להישמע גם כיום במופעי קסמים.

שדים ורוחות

כמו רבים בימינו, האמינו גם הקדמונים כי העולם מלא ביישויות על-טבעיות ובכוחות שונים כמו מלאכים, שדים, רוחות ועין הרע. לגורמים אלה יוחסה עוצמה רבה, והם נתפסו כאחראים לרבים מהאירועים היומיומיים - החיוביים ובעיקר השליליים. על-פי האמונה הרווחת, ניתן לשלוט בכוחות הללו ולהפעילם במטרה להיטיב עם אדם או לפגוע בו. על סמך הגדרת המטרה של פעולות אלה, ניתן להבחין בין מאגיה שחורה של כישוף לבין למאגיה לבנה מגוננת.

בעוד שהחוק המקראי אוסר לחלוטין כל צורה של כישוף במאגיה שחורה ("מכשפה לא תחיה" - שמות כ"ב, י"ז) - הוא אינו פוסל את העיסוק במאגיה לבנה, שהיא הגנה מפני כוחות האופל. אבחנה זו עולה מהמקורות המקראיים ומספרות-חז"ל וגם מתוך קמיעות רבים שנעשו למטרות מגוונות ושנכתבו בחלקם הגדול בידי רבנים.