מי יציל לנו את נצרת עלית

"אל יבנה הגליל" שרו ורקדו חלוצים, ועל הגנת הגליל העליון נפל טרומפלדור. ברל כצנלסון, דמות-אב של תנועת העבודה, כתב שבוע לפני נפילת תל-חי (1920): "לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כ"א שאלת ארץ ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת (ל)רפיונם ואפסותם... ההוכחה היחידה על זכותנו על ארצנו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא... עמידה קשת עורף ונואשת, מבלי הבט אחורנית".

היום, נצרת עלית, שהוקמה כדי "לייהד" את הגליל, משדרת אס.או.אס.: רבע מבתיה כבר נמכרו לערבים מהסביבה, ולעומת זאת התנחלות יהודית בערים ערביות בגליל אינה עולה על הדעת. כדי להחזיר את הגלגל הוקמה שכונה מיוחדת, "גבעת ברק", שבתיה נמכרו ליוצאי צבא ומשטרה במחירים נמוכים, אולם מחצית מהבתים כבר נמכרו לבני מיעוטים, לפעמים תמורת פי שלושה מן ההשקעה.

במעין קרב-מאסף מביאים לעיר 30 משפחות ממגורשי קטיף וגם... איך לא? חרדים!

נצרת עילית אינה לבדה. בגליל ובנגב החזירו לחיים את "השומר", נוכח נטישת שדות ועזיבה, מהעדר הגנה מגניבות, השגות גבול ותקיפות על-ידי שכנים המבקשים "לרשת". ולאן הולכים הנוטשים? "למרכז".

המכה היא כפולה. גם "ציונות ברוורס" - פעם גאלו אדמות ועכשיו נוטשים - וגם צמצום הנוכחות היהודית בהר וריכוזה ברצועת החוף, מכשלה דמוגרפית ואיום ביטחוני.

בל ניחפז להאשים "את הדור הזה", מפני שבדור הזה, ביהודה, בשומרון ובירושלים מתרחשת גם תופעה לאומית-חברתית הפוכה: עשרות אלפי משפחות יהודיות מתיישבות בתוך ריכוזים ערביים מתוך דחף אידיאולוגי להגשים את הציונות בתוך ציון עצמה - מ"עיר-דוד" בירושלים, אתר מצודת-ציון המקורית, ועד לחברון ובית אל ושילה, במת החיזיון של התנ"ך. דבריו של ברל כצנלסון הולמים אותם ואת חזונם. במקביל, גם התגובה המאורגנת של הרשות הפלשץינית היא פחד וחשש: משקמים את העיר העתיקה בחברון בכסף סעודי ומשכנים בה "אנשי ביטחון" - טרוריסטים משוחררים. ברמאללה שורפים "תוצרת מתנחלים".

עוד היבט מעניין: בעוד ראש עיריית נצרת עלית מחפש לעיר שם חדש, בהרי יהודה ואפרים להוטים להחיות את השמות "הישנים". דור חלוצי הגליל היה מנוכר לירושלים העתיקה, לחברון ולדומיהן, שמצידן הסתייגו מאותה הציונות שהיום פורחת דווקא שם - במרחבי "היישוב הישן".

עוד זאת: ריכוז יהודי בעורף ההררי של רצועת החוף הוא כורח אסטרטגי. ביהודה ושומרון 1,55 מיליון ערבים, וביחד עם ירושלים - 1,75 מיליון. מולם 350,000 יהודים ביו"ש ו-400,000 בירושלים. חסרים בהר כחצי מיליון מתנחלים כדי להרחיק כל מחשבה "לדחוף את היהודים לים" ועשרות אלפים זמינים ומחכים, אך הממשלה בולמת.

לתושב מיצפה הושעיה שבגליל, אלעזר שטרן, לשעבר קצין חינוך ראשי וראש אכ"א, רעיון מהפכני: להוריד את המתנחלים "ממאחזים מטומטמים שאין סיכוי שנישאר שם", ולהעבירם לנצרת עילית. (שטרן קנה דירה בגבעת ברק ומכר אותה באישור הצבא למתווך, שהשכיר אותה לערבי - יפעת ארליך, "מקור ראשון", 14.5.10).

בדרכו של שטרן עוד נצא קרחים מכאן ומכאן. רוח חלוצית לא ניתן לכבות ולהדליק לפי פקודה. להיפך, את הרוח שהתחדשה בירושלים ובהרי יהודה ושומרון חייבים לטפח ולעודד, עד שתצית מחדש גם את הרוח הגלילית של ימי הבראשית.

לאט לכם מלכבות גם את הניצוץ הכי זעיר, בגבעה הכי מבודדת בשומרון.

אל תתבלבלו בין נכס לנטל!