האסון האקולוגי המתפתח במפרץ מקסיקו מאיים להתפשט ולגדול תוך שהוא חושף את סגנון ושיטות המדיניות של הנשיא אובמה. על-פי ה"וושינגטון פוסט" אובמה זועם על חברת "בריטיש פטרוליום" וזרימת הנפט למפרץ וממשיך להציג לפני התקשורת כאילו הוא שולט במצב ומפקח עליו. הפוסט מדווח כי אובמה מופיע יותר ויותר בפני התקשורת בלסתות חשוקות ובאחת הישיבות, כך דווח, הוא אף התפרץ וקרא "סיתמו את החור הארור"!
מצבו של אובמה אינו רחוק מאד ממצבו של שוליית הקוסם המנסה להשתלט על כוחות גדולים ממנו. לאחר שיושמה משנתו הליברלית-ירוקה אשר אסרה על קידוחי נפט ביבשת ועל מדף החוף (מטעמים אקולוגיים) נדחקו חברות הנפט השנואות לקדוח בעומקים ובמרחקים מסוכנים, במקרה הזה בעומק העולה על 1.5 קילומטר מתחת לפני הים, עומק המעמיק את הבעייה וממקמה בקצה גבול היכולת הטכנולוגית.
אובמה מתעלם מן האסון האנושי של 11 הרוגים בפיצוץ הגז שהתרחש באסדת הקידוח. מה שמטריד אותו הוא האיום של כתם הנפט הצובע בשחור את האג'נדה היומרנית שלו ואת תדמיתו הציבורית.
הפקודות והאיומים אותם הוא מנפק ולקיחת האחריות המדומה עליה הוא מצהיר, כלומר שהוא לא הגביל מספיק וכעת יגביל עוד יותר את חברות הנפט, אינם מסוגלים לסתום את הדליפה. הסכנה היא שאלו יובילו לכל הנזקים האפשריים - העלאת מחירי אנרגיה, פגיעה בתפקוד חברות הנפט, והתקנת מערכת ביורוקרטית מושחתת נוספת לפיקוח.
פיקוחים ואיומים של הממשל מעולם לא פתרו בעייה טכנולוגית או כלכלית, הם לא תיקנו אפילו מצמד אחד ברכבי טויוטה, שהייתה הקורבן התאגידי הקודם של זעם ואיומי הממשל. איומים גם לא יסתמו את דליפת הנפט. לשם כך נדרשת היוזמה היצרנית של מהנדסים ואנשי עסקים הפועלים בחופשיות לקידום הטכנולוגיה והידע.
הסימנים המוקדמים להתנהלותו הכוחנית של אובמה היו גלויים לעיני כל מי שהיה מוכן להתבונן במציאות. לפני כשנתיים עלה בחגיגיות הסנטור הצעיר אובמה והכריז כי מינויו לנציגות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות מציינת את הרגע בו "החלה הפלנטה להבריא" ו"עליית האוקיינוסים החלה לרדת".
היום, שנתיים לאחר שציווה על האוקיינוסים לסגת והחל בהבראת הפלנטה, אנו חוזים בתוצאות היהירות הפאנטסטית הזאת כשאנו מוקפים בשדים שהשתחררו מרבצם, כמו אותו כתם נפט, המתאר היטב את מדיניות שוליית הקוסם של הנשיא אובמה.
בשבוע האחרון ראינו כיצד תמך אובמה בהוצאת מדיניות הגרעין של ישראל מן העמימות כשהוא גורר את ישראל אל משטח הקצבים של אגודת הדיקטטורים המכונה האומות המאוחדות. במקום לסגור ולייבש את הביצה בה שרוי הארגון המושחת הזה ולהקים במקומו ארגון המאגד את המדינות החופשיות ושוחרות השלום, מעדיף אובמה, האידיאליסט המהפכני את רעיון השוויון והרב-תרבותיות תוך שהוא מקריב למענו את החירות והביטחון של אוהבי החופש בעולם.
אחד ממהלכיו הראשונים של אובמה בבית הלבן היה הוצאת פסלו של צ'רצ'יל מן החדר הסגלגל. זאת הייתה מחווה סמלית של מי שהחל בהוצאת ערכי החירות והחופש אל מחוץ לגדרות הממשל ועתיד ליישם את המדיניות ההפוכה לזאת של צ'רצ'יל אל מול פני הסכנה.
במקום להילחם באוייבי אמריקה פועל אובמה להפוך את אמריקה לעוד אחת מאותן מדינות, לדלדלה מבחינה כלכלית ולהקיז את דמה היצרני, לחסל את הפרויקטים הביטחוניים הגדולים, לגדיל את החוב הציבורי למימדים אסטרונומיים, ולהעניש את האמריקנים בעבור היותם האומה החופשית ביותר בעולם תוך התנצלויות בפני הדיקטטורים של העולם השלישי. האידיאליזם המסוכן הזה המלווה בהשפלות ופגיעה לבנות הברית של אמריקה, ובכללן ישראל ובריטניה, ומוביל בהכרח לעליית "צירי הרשע" במזרח התיכון, בדרום אמריקה ובאסיה.
חלק מן התומכים של אובמה כבר הסיקו, גם אם באיחור רב, את המסקנות.
חיים סבן, אחד מן התומכים הפיננסיים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית תיאר לאחרונה את אובמה כמי שמזדהה אידיאולוגית עם השמאל הקיצוני וביקר את יחסו העויין של הממשל כלפי ישראל. אובמה מיישם לפי ספר הלימוד את מה שחבריו שבחרו בקריירה אקדמאית מלמדים, אנטי אמריקניות מבית מדרשם של מרקס, מרכוזה וויליאם איירס. כאשר אידיאולוגיה זאת הופכת למדיניות הופך השלטון לשלטון ההמון. כאשר ההמונים רעבים, אמר ההוגה איגאסט, הדבר הראשון שהם עושים הוא לשרוף את המאפיות. כאשר התנהלות זאת הופכת להיות המדיניות הרשמית של המעצמה הגדולה בעולם מוטב לאוהבי החופש וליצרנים לשמור מרחק ביטחון.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
