כמה מילים על המלחמה החדשה

למלחמה בין ישראל לחמאס יש נקודת מוצא עליה סוכני-שלום לא מדברים: החמאס טוען שהיהודים גזלו את אדמת הפלשתינים ועד שהאדמה לא תושב לבעליה החוקיים, דהיינו מחיקת ישראל - אסור לפלשתינים להניח את נשקם. מבחינתם, הרצליה היא התנחלות ו"דין תל אביב כדין נצרים". זאת נקודת המוצא, הא ותו לא.

הסיכוי של הפלשתינים לממש את חלום מחיקת ישראל באמצעות מלחמה "רגילה" לא קיים. איך יגשרו על הפער בין חלום מחיקת ישראל לחולשה צבאית? גוררים את הציונים לזירה אחרת, שבה יש לפלשתינים יתרון עצום.

תחת הכותרת "המלחמה החדשה" כתב המסבירן ח"כ נחמן שי: "זירת המלחמה החדשה היא עולם תקשורתי חדש שבו העברת מידע היא זמינה, זולה ומיידית. החלש מיטיב לפעול בעולם זה, סוגר את הפער בינו לבין החזק וזוכה בניצחונות תודעתיים שמשקלם דומה להישג מבצעי. המשט הפרובוקטיבי לעזה, הוכיח זאת" (ישראל היום, 1.6.10).

מלחמת ההישרדות של ישראל מחייבת ניצחונות בשתי זירות: הצבאית והתקשורתית. הוכח שאין בכוחה של עקירת ישובים יהודים כדי להפיס את תאוות הדם של הפלשתינים, ואין בכוחו של ניצחון צבאי לבדו כדי להביס אותם. צריך גם ניצחון הסברתי, כזה שיגרום לרבים במדינות הדמוקרטיות, להגדיר אותנו כ"בני אור" שהדפו וסיכלו את מזימתם הנאצית של "בני החושך".

במלחמה החדשה, כך הפלשתינים, אין צורך בחומרי חבלה, טילים או פצצות. הדלות, הסבל, הזעקה, העוני, הדמעה והמבט המתחנן של ילדה יחפה, אלה מצטלמים נהדר ומעוררים רחמים ואמפטיה. 'לסבל הזה יש כתובת', יגידו הפלשתינים מיליון פעם: 'הציונים! - הם האכזרים, האלימים והמנשלים'.

היעד האסטרטגי של אויבינו במלחמה החדשה (שלא מבטלת את המלחמה ה"ישנה") הוא חיסול היישות הציונית באמצעות שלילת הלגיטימיות שלה והפיכתה למדינה מצורעת. המסר המרכזי: רוצים צדק! מסכן שמבקש צדק, גורם ליושב בכורסה מול המסך לזוע באי-נוחות. זה לא משנה שהמוטיב הראשי במסר הזה הוא שקר. השקר הוא נשק רב עוצמה. שיגורו לתודעה במסות גדולות, כמוהו כריסוס האמת בחומרי הדברה. הוא משמיד אותה. ואכן, השקר הפלשתיני משוגר במסה...

"הצבא ההומאני" העומד מול ישראל מכיל חילות תקשורת. יש חיילי מקלדת, יש חיילי מיקרופון, יש חיילי מצלמה ויש חיילי אקדמיה. אלה תפקידם לעורר את מצפון העולם למסכנות הפלשתינית, שיש מי שדואג לשמר ואפילו לטפח אותה.

תמימי המערב לא מסוגלים לזהות את המניפולציה שעושים עליהם הנאצים החדשים, בעיקר משום שהטרור הפלשתיני הצליח להקים צבא-מתנדבים, שמכנים עצמם "שוחרי שלום" ו/או "לוחמי זכויות-אדם". רובם דוברים רהוטים בכל השפות, כולל עברית. היהלומים שבכתר הם יהודים גולים או ישראלים.

אני לא מומחה גדול להסברה, אבל נדמה לי שכל היהודים היושבים בציון חייבים לגייס את עצמם למלחמה החדשה. הזירה זמינה לרבים: אינטרנט. במקביל, חובתנו להפיץ עוינות כלפי אלה בינינו שגייסו את עצמם - בין שהתכוונו לכך ובין שלא - לנרטיב הפלשתיני.

יהודים, המלחמה היא על הבית...

(המאמר הבא: עמוס עוז, חייל מקלדת בצבא הפלשתיני...)