המזל הפלשתיני האם משט הוא ראשי תיבות של: מוסר, שלום, טוב, או של: מלחמה, שנאה, טרור? התשובה לכך כנראה דרך השאלה מדוע זכו דווקא ערביי עזה לסיוע
הומניטרי משויט? ומה עם כל שאר נדכאי העולם ורעביו? כבר אמר מאן דהו לאחרונה, שלמזלם הגדול של הפלשתינים, מי שעומד מולם הוא האויב הציוני, אחרת, כנראה שכמעט אף אחד לא היה מסתכל עליהם, כולל ה"שטיינים" הנ"ל.
קוד שגוי אז למדנו שהמילה הומאניות שליוותה את המשט לעזה, הייתה בעצם קוד שגוי, או אם תרצו - סיפור כיסוי לרוע שהסתתר בבטן האונייה.
מרחמנות לאכזריות הרבה פעמים מחפשים מורים המחשות, על-מנת להבהיר לתלמידים רעיונות מסוימים. השתלשלות ההשתלטות של גיבורי השייטת על בריוני ה'שלום' (שימוש ציני ונבזה במילה המקודשת הזו), היוותה בעצם המחשה של מאמר חז"ל: "כל המרחם על האכזרים סופו מתאכזר על הרחמנים". זה אומנם נשמע ברור מבחינת המבנה של המשפט, אבל כשקוראים אותו פעם שנייה ומנסים לנתח את ההיגיון שעומד מאחוריו - זה לא כל-כך מובן. רחמים על אכזרים, זה באמת נשמע משהו לא במקום, אבל מדוע 'התעקשו' חז"ל, שרחמן אובססיבי שכזה, סופו שיגיע לידי אכזריות על רחמנים? איך מפיזור רחמים גדול מדי עלולים להגיע להתנהגות הפוכה של אכזריות?! האם לא 'הגזימו' להם חז"ל?
ים שנאה כנראה שכאשר מתחברים עם כוחות ונטיות של רחמנות לעולם הרוע של האכזרים (ומסתבר שזה הכיוון, לא רק הגיאוגרפי, של החבר'ה האירופאים ושות' ששייטו שם בים השנאה), מתהפכת כל הרחמנות הזאת. החבירה הנפשית אל הרוע (שבמקרה הנוכחי מתרכז לו בעזה. ולשם תזכורת, קיים גם הפלג הצפוני, מעבר ל"גדר הטובה" ז"ל), עשתה להם את זה ופשוט חשפה לעיני המצלמות האכזריות שנדבקה בהם ופשוט גדשה לה, עד שנשפכה לה דווקא על אלה שהפגינו את שיא הרחמנות (כבר בעברנו הרחוק ידעו הגויים לומר: "הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד המה"). ים של שנאה.
קוצים טורקים אל מול מצעד הגינויים שגם על המילה טבח הוא לא פסח, אולי יהיה מי שליבו היהודי נצבט קצת לנוכח מותם של אזרחים (רודפי שלום או רודפי ישראל?!), למענו מוקדשות השורות הבאות:
אברהם אבינו, שהוא היותר מפורסם בתולדותינו כאיש החסד והאהבה, נאלץ לקחת נשק לידיו ואת כל חניכיו שהתחנכו לאור משנתו המוסרית, למלחמה מול ארבעת המלכים. הוא בא עם כל עולמו המוסרי, היות שמדובר במלכים שהתנגדו לו ולפעילותו. מלחמה נגד הרשעה. ועם כל זה, ההרג שהוא ביצע, במסגרת המלחמה, הציק לו מצפונית. וכך אומרים חז"ל בשמו: "היה אברהם מתפחד ואומר אותם אוכלסים שהרגתי, שמא היה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד". ועל כך הוא מקבל תשובה בצורת משל: "מעשה באחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה. הציץ המלך וראה אותו, התחיל מתחבא מפניו, אמר לו: מפני מה אתה מתחבא? כמה פועלים הייתי צריך שיקוששו אותה, עכשיו שקיששת אותה, בא וטול שכר! כך אמר הקב"ה לאברהם: אותם אוכלסים שהרגת - קוצים כסוחים היו".
קוצים טורקים פגשו שם את חיילינו, ולא בפרחים קיבלו אותם פעילי ה'שלום'. המפגש היה די קוצני ודוקרני.
