- "הגענו כבר עד קצה הכסף
מאחורינו ריר חובות
עכשיו אשתי רוכסת את המכנסיים
כי אנחנו מזדיינים עוד
כי אנחנו מזדיינים עוד"
את השיר ה"גאוני" הזה, או ליתר דיוק הדבילי, כתב מנחם בן, מי שלקח על עצמו בימים האחרונים להיות השופט הראשי בטריבונל של הספרות והשירה העברית - טריבונל של איש אחד - שהוא השופט, הקטיגור והסניגור המרשיע את רוב-רובם של זמרי הזמר המזרחי
בחנטרישיות, ברדידות לשונית ובהיותם מסוכנים לתרבות העברית בהעתיקם את הזמר המצרי לשפה העברית.
השיר של מנחם בן, השיר ה"גאוני", זכה לפרסום בכתב עט ספרותי מאוד מוערך, הנושא את השם "עכשיו". לכתב העט היוקרתי הזה יש גם עורך בשם גבריאל מוקד, שלשמו מצורף התואר פרופסור.
השיר ה"גאוני" הזה פורסם בגיליון 57 (תשנ"ב) של "עכשיו". השיר הזה יצא תחת ידיו של מנחם בן, הרואה בחלק הארי של זמרי הזמר המזרחי כסכנה קיומית לתרבות העברית.
אינני רוצה לחשוב מה היה יוצא ממלתעות פיו של מנחם בן, אם את הפנינה הספרותית - "אשתי רוכסת את המכנסיים כי אנחנו מזדיינים עוד" - היה כותב קובי פרץ.
מנחם בן, שקורע את המרקע בהופעות המחלקות ציונים לכל אמירה ספרותית של משתתף ב"
האח הגדול", מחליט להציג פוזה של גואל השירה העברית מסכנת רדידות.
מנחם בן, שמציג בפנינו את יצירתו ה"שמיימית" בשירה העברית, נוטל לעצמו את הזכות ממרומי הפלצנות והרטוריקה העילגת להוקיע מגזר שלם, שכולנו צריכים להתגאות בו.
ואני - שמוגדר אשכנזי, כי אמי נולדה בפולין והסבא רבא שלי בא מביאליסטוק - אוהב את השירה המזרחית, ואני חש שמילותיה פורטות על נימי לבי, ועושות לי רק טוב. ומה שעושה לי רע זה השיר של מנחם בן שציטטתי בפתיח של הרשימה.
ומי שבכל אופן רוצה לחטוף מנה של גועל נפש מ"פניני הגותו ולשונו" של מנחם בן, שיפתח את עמוד 172 בגיליון 57 של "עכשיו". על עמוד 171 אני ממליץ לדלג, כי מנת הגועל שם היא סכנה לציבור.