על חרדים, ערבים ושלטון החוק

1. מבחן לשלטון החוק

מה שעתיד להתרחש הבוקר הוא מבחן חשוב ביותר לשלטון החוק. האם המשטרה אכן תאסור את ההורים המפרים בעזות מצח את פסקי הדין של בג"צ בבית הספר בעמנואל? האם אישי ציבור ואולי גם נבחרי ציבור יתמכו באותם מפרי חוק? מה תהיה תגובת הרחוב החרדי? האם שוב יהיו התפרעויות, ואם כן - כיצד יטופלו?

השאלות הללו חשובות כל כך, לא רק משום שהן נוגעות לציבור שבחלקו התרגל לשמור את החוק רק כאשר נוח ומתחשק לו. הן חשובות עוד יותר משום שהתשובה להן תהווה איתות לאן פניה של המדינה: האם למצב בו איש הישר בעיניו יעשה (כפי שכבר קורה בתחומים רבים), או שיש קו אדום שאותו אסור לחצות בשום פנים ובשום מצב.

2. זכויות וחובות

צירוף מקרים הביא לכך שפרשת עמנואל שבה לכותרות יום אחד בלבד לאחר פסיקת בג"צ בנוגע לקצבאות הבטחת ההכנסה של האברכים. סמיכות הפרשיות הזו מעלה תמונה עגומה, ולפיה יש בציבור החרדי כאלו הסבורים שהם יכולים ליהנות רק מהזכויות שמעניקה ישראל ולהיות פטורים מהחובות הכרוכות בכך.

מובן שאין המדובר בתופעה חדשה - ע"ע השירות הצבאי והשירות הלאומי. המטריד הוא הכסות האידיאולוגית שניתנת לנהנתנות הזו: האוטונומיה המקודשת של החינוך החרדי. בשמה של התפיסה הזאת, דורשים חרדים לקבל מצד אחד כסף מהמדינה, ומצד שני - מסרבים להישמע לחוקיה.

כמו בהרבה תחומים אצלנו, גם כאן האוטונומיה הפכה לאמצעי נוח להפקרות; ראו למשל את שערוריות השכר בבנק ישראל, במשרד מבקר המדינה ובמוסדות להשכלה גבוהה. במקרה הזה, הטענה שלאיש אין זכות להתערב בתכני החינוך החרדי, מאפשרת לדרוש מהמדינה לממן את לימודי האברכים ולהכשיר הפרדה עדתית גזענית.

3. חכמים על חלשים

שתי הנקודות הקודמות מובילות אותנו לנקודה הבאה. שמירת החוק הפכה כבר מזמן להמלצה בלבד ולעסק של פראיירים - החל מחוקי התנועה, עבור בחוקי הבנייה וכלה בחוקי המיסים. וכאמור, רבים ולא-כל-כך טובים יצרו לעצמם שמורות טבע שהפכו עד מהרה לג'ונגלים. אז למה עושה רושם, שהמדינה מטפלת בנושאים הללו רק כאשר הם מתגלים בציבור החרדי?

נדמה שבמקרה הזה המדינה חכמה על חלשים. נכון, יש לחרדים נציגות משמעותית בכנסת ובממשלה, אבל לא עושה רושם שאנשי יהדות התורה וש"ס ימהרו להיפרד מעמדות הכוח שלהם. מעבר לכך, העובדה שהחרדים בחרו מרצונם להינתק במידה רבה מן החברה הישראלית, מביאה לכך שאין להם לובי תקשורתי וציבורי בקרב דעת הקהל, מעצביה ונציגיה.

4. ערבים ועובדים זרים

יש בישראל לפחות עוד שני ציבורים משמעותיים, שלא בהכרח אוהבים לשמור על החוק ולא בדיוק מתחלקים בנטל: הערבים והעובדים הזרים הבלתי-חוקיים. לא רק שהם אינם משרתים בצבא ובמקרים רבים אינם משלמים מיסים; במידה רבה, יצרו הציבורים הללו מדינה בתוך מדינה.

המשטרה כמעט ואינה מעזה להיכנס ליישובים הערביים, בהם בנייה בלתי חוקית היא הנורמה וסכסוכי דמים הם מחזה נפוץ. באותה מידה, לא תראו שוטרים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, מעוזם של העובדים הבלתי חוקיים, הפליטים והמסתננים.

לכאורה, לערבים ולעובדים הזרים יש עוד פחות כוח מאשר לחרדים, אז למה לא מטפלים בהם? התשובה פשוטה: יש להם פחות כוח ציבורי, אבל הרבה יותר כוח פיזי. כולם יודעים שניסיון לטפל מן השורש בבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי, למשל, משולה לזריקת גפרור לתוך חבית נפט. וכך כל דאלים גבר.

5. מבחן המנהיגות

אחרי שאמרנו את כל זה, חשוב מאוד לזכור דבר אחד: בלי הכללות. יש הרבה חרדים שעובדים לפרנסתם, יש הרבה חרדים שיצאו ללימודים, יש חרדים (מעטים) המשרתים בצבא, אני משער שרוב החרדים אינם מתפרעים ואינם שורפים פחי אשפה.

הבעיה היא, שכמו תמיד - מיעוט צעקני ואלים עושה הרבה יותר רעש מאשר הרוב הדומם. חוץ מזה, העובדה שרוב החרדים לבושים בצורה דומה ומתגוררים במקומות מוגדרים, יוצרת את התחושה שמדובר בציבור הומוגני.

השאלה הגדולה היא, האם מנהיגיו של הציבור הזה רוצים ומסוגלים להחזיר אותו למסלול של שמירת חוק. האם הם מבינים את הנזק העצום שפורעי החוק גורמים להם. האם הם מביאים בחשבון את חילול השם הנורא שנוצר. האם הם מסוגלים להסתכל אל מעבר לאינטרס הצר של עסקנים היושבים על ברז הכספים. האם הם מסוגלים להביט אל העולם ולהשתלב בו, כפי שידעה היהדות לעשות במשך אלפי שנים.

מעבר למבחן החשוב מאוד העומד בפני רשויות החוק, זהו גם מבחן קריטי לראשי הציבור החרדי. מבחן שיקבע לשנים רבות את מקומם בחברה הישראלית, שגם אם לא ירצו - הם חלק ממנה. הם נהנים מהגנתו של צה"ל, הם מקבלים את שירותי המשטרה והרשויות המקומיות, הם זקוקים למדינה כדי לצאת לחו"ל ועוד כהנה וכהנה.

הציבור הישראלי, הן החילוני והן הדתי-לאומי, מואס יותר ויותר במצב בו הוא מממן רבבות חרדים. אם ראשי הציבור הזה לא ישכילו להבין את המתרחש, הם ימצאו את עצמם מנודים ומורחקים - לא רק מבחינה חברתית, אלא גם ובעיקר מבחינה תקציבית וחוקית.