המשט המשפטי

טרם נרגענו מפרשת המשט הטורקי ובעודנו ממתינים למשטים הצפויים מאירן וממקומות אחרים, ומתלבטים מה נעשה על-מנת לשבור את המצור הבינלאומי והמצור הנפשי הפנימי, נראה שלא יניחו לנו, ולו גם לחודש אחד, להתרווח בכורסה לראות כדורגל וקצת לשכוח ולהתנתק - אם לא באנטליה, אז בבית עם אבי רצון.

בתזמון מופלא מצא בית המשפט העליון לנכון לעסוק במגזר החרדי. תחילה היה חייב להכריע דווקא עכשיו (לאחר 10 שנים בהן הסוגייה לא נחשבה לדחופה במיוחד) בסוגיית תשלומי הבטחת הכנסה לאברכים והפלייתם של הסטודנטים לעומת תלמידים חרדים (ראה: בג"צ ביטל גמלת האברכים) ובהמשך הורה להשליך לכלא עשרות הורים חרדים, שמסרבים לציית לצו "מיזוג הגזעים" בחינוך החרדי. איני יודע מי ביזה את צו בית המשפט, אבל אני יודע היטב מי יתבזה בסופו של יום - בית המשפט העליון.

"נפרד אינו שווה" פסק פעם בית המשפט העליון בארצות הברית. מוסדות חינוך נפרדים לבני הגזעים הם בלתי שווים מטבעם ויש לרשום תלמידים מכל הגזעים בבתי הספר הציבוריים. מצוין, הגיב הנשיא באותה עת אייזנהאואר, בית המשפט העליון פסק, יאכוף נא בית המשפט הנכבד את פסיקתו. נדרשו שנים רבות מאוד של מאבק חברתי על-מנת לאכוף את הנחיית בית המשפט העליון והוכח כי ללא ציבור נחוש המוכן להילחם על אכיפת החלטה המכירה בזכויותיו, אין סיכוי לאכוף החלטות משפטיות הנוגעות בלב הקונפליקט החברתי.

שנים של מאבק חריף חלפו עד אשר השלימו הלבנים בדרום ארצות-הברית עם הפסיקה, ולמעשה רבים לא השלימו עימה עד היום והם שולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים - אם ידם משגת. אצלנו מצאו המשפחות האמידות שיטות משלהן לסכל את האינטגרציה בחינוך, מה שלא מפריע לשוחרי הזכויות החילוניים למחות נמרצות על אפליית התלמידות הספרדיות במגזר החרדי, שהחינוך בו מעניין אותם כקליפת השום (ראה: ההחלטה המלאה בבג"צ בעניין ביה"ס לבנות בעמנואל).

בארצנו, ה"שחורים" החרדים דווקא לא אצים להתמזג. שאיפת רובם היא דווקא לקיים מוסדות נפרדים לתלמידים חרדיים מעדות המזרח ולא לנסות להסתפח בכוח למוסדות חרדים אשכנזיים שלא מעוניינים בהם. בהיעדר תשתית חברתית שתישא את המאבק לאכיפת פסיקת העליון אין כל סיכוי לאכיפה, אפילו נגרור כמה עשרות אזרחים נורמטיביים לבתי הכלא. אגב, אם נכון שבמגמה החסידית האשכנזית המפלה בבית הספר יש 27% תלמידות ממוצא ספרדי, שיעור זה, למרות האפליה, גבוה כנראה יותר ממה שתמצא בבתי ספר מסוימים במגזר הקיבוצי.

קיץ של אי-נחת צפוי לכולנו. אלו המפקפקים אם תוכל ישראל לעמוד אל מול העולם העוין אותה, השולל את הלגיטימיות שבעצם קיומה, והלוחץ עליה להסכים להפיכת רצועת עזה לבסיס טרור נוסף ממנו ניתן יהיה לכסות את כל מרכז הארץ באש תלולת מסלול, אינם יכולים להתנחם בחוסן הפנימי שלנו. למול כל האתגרים הללו ניצבת חברה שאיבדה את שפיותה ושהחליטה להשקיע את כל האנרגיות שלה במאבקים פנימיים שבהחלט אפשר וצריך לוותר עליהם לעת הזאת.