הגיונו של יוסי שריד

בכפר יאסיף נחנך בית תרבות על שמו של המשורר החשוב מחמוד דרוויש. בין הקרואים רמי המעלה היה גם שר החינוך לשעבר יוסי שריד שהעפיל ועלה הגלילה להתחנף לערבים. הוא הזכיר לנכבדים במקום את העובדה שניסה להכניס לתוכנית הלימודים בישראל שלושה שירים משל המשורר שלזכרו נתכנסו, איך הארץ רעשה וגם שמים, ואפילו ראש ממשלת פלשתין, סאלם פיאד, הקשיב לו בנימוס.

טוב, הוא המשיך לקשקש ולא נמנע מלהזכיר את השיר שמחמוד דרוויש כתב בזעם והתחרט עליו, ואנחנו הרשעים "בזעמנו הקדוש, גם על חרטה לא נמחל". הוא גם הזכיר את ביאליק ואצ"ג מבלי "להבדיל" כלשהו שהרי מדובר במשוררים וטבעם של משוררים הוא לזעום, כיוון שזעמו הם כותבים בדם ליבם והעיקר לא לפחד כלל, ולא להסתגר במבצרים, ומי שעושה זאת ירוחם על-ידי יוסי שריד ולא רק ירוחם אלא יזכה ל"קצת בוז" משום שעדיין לא נגאל. גם יכולתו התחבירית, גם חדוות הניסוח וגם המקורות היהודיים המוצנעים בדבריו, אינם יכולים להסתיר את כסילות הטענות ומשום כך ראוי הוא עצמו לקיתונות של בוז וזילזול, בלי טיפת רחמים.

ואז הגיעה שאלת מחץ של שר החינוך בדימוס: "בימים האחרונים אני מחפש תשובה לשאלה: מה מאיים עלינו יותר, מה מפורר את 'סלע קיומנו' - שיר או משט." כיוון שלא טרח להחליף נקודה בסימן שאלה, התכוון מן הסתם לשאלה ריטורית שהתשובה מובנת מאליה. הואיל ושכלי הבינוני אינו מסוגל לצנוח עד לתהום דעתו ואין לי מושג למה התכוון השר שהיה, חככתי בדעתי, דעת אמצע, וראיתי שכל האפשרויות נכונות: דבר משתי האפשרויות לא יפורר את סלע קיומנו - לא שיר ולא משט! כל אחת מהאפשרויות הרת אסון - הן השיר והן המשט! דבר אחד בטוח ויצא מכלל אפשרות - שיר ומשט יחדיו יטיחו בנו בפרצוף את הסלע הזה אשר יוציא לא מים אלא דם.

אני משוכנע שיוסי שריד משוכנע בהגיונו. הוא מדבר בהגיון וכותב בהגיון ומן הסתם גם חושב בהגיון וזוהי צרתו וצרת כולנו. רק הגיון! לפיכך, השאלה החשובה היא האם יוסי שריד ועיתונאי הארץ ואירגוני זכויות האדם בישראל ותנועות השלום למיניהן והפרופסורים הכבודים - שכולם-כולם פרי באושים של ההגיון הזה - יודעים בכלל מהו "הגיון"? הרי ההגיון הוא רפרוף ה"הגה" ללא עומק ה"מילה". כן, אדון יוסי שריד, אין בהגיון מחשבה מעמיקה והוא אך ורק על פני הדברים עצמם. משמעות המילה "הגיון" היא מיעוט המשמעות.

הרמב"ם כתב חיבור בשם "מילות הגיון" וכולו תורת הגייה. עיקרי התחביר הלשוני - מבנה המשפט, נושא, נשוא, המשפט והמאמר הפוסק. רחוק מאוד ממין ה"הגיון" של יוסי שריד וחבר מרעיו. במסכת סנהדרין, תלמוד ירושלמי נכתב: "ספרים החיצוניים להיגיון (=לקריאה קלה בלבד) ניתנו, ליגיעה (=ללימוד מעמיק) - לא ניתנו."

"כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון." (בבלי, ברכות כח' ע"ב) כדאי מאוד ללמוד לעומק מהו "הגיון" לפני שנחפזים להשתמש בו וזונחים את החוכמה.