והתמונה לא משתנה...

פרשת אמיר מח'ול שהואשם בריגול חמור העלתה מחדש אל סדר היום הציבורי את שאלת מקומם של ערביי ישראל בתוך מדינת ישראל. תזכורת צורמת נוספת הייתה הידיעה התקשורתית שהחרם נגד תוצרת המתנחלים מתחיל להתפשט גם בין הפלשתינים, אזרחי ישראל.

כבוד השופט מישאל חשין, עם כל הצער, הכאב שאתה חש הוא אותו כאב שעובר על הורים שכולים רבים מדי יום ביומו. באופן טבעי, כאבך מוצא יותר ביטוי בתקשורת עקב מעמדך הציבורי, אך את אותו כאב בדיוק חש כל אחד ואחת מאלפי ההורים השכולים הפשוטים והאלמונים. היום אתה מבין אותם, הצטרפת אל משפחת השכול, אתה חלק מהם.

סיפור נפילתו של גלעד שליט בשבי החמאס הוא סיפור עצוב. ארבע שנים קשות חלפו עליו ועל בני משפחתו והאור עדיין איננו נראה בקצה המנהרה.

פריצת המצור סביב עזה על-ידי המשט הטורקי מדאיגה מאוד את ישראל, החוששת מזרימה חופשית של אמצעי לחימה וטרוריסטים אל היישות הטרוריסטית, שהיא עצמה הקימה במו ידיה ברוב טמטומה ושחיתותה. הנימוק הנוסף למצור - הרעיון שהוא מקיים לחץ לשחרור גלעד שליט - הינו עוד עדות לחוסר ההבנה הישראלי למוטיבציות של אויביה, הואיל ולחץ שאינו מאיים על קיום משטר האויב ועל שלומם הפיזי של מנהיגיו, אין לו סיכוי להשפיע.

ילדים עניים, ממשפחות מצוקה, נלקחים על-ידי רשויות הרווחה ונזרקים לפנימיות. ילד במצוקה כלכלית הוא באופן אוטומטי "ילד בסיכון", לפי הגדרת פקידי הסעד. אין למשרד הרווחה הגדרה ברורה, מהם "ילדים בסיכון". הגדרת הסיכון תלויה בנקודת המבט הסובייקטיבית של מקבלי ההחלטות בשטח.