חמאס זה (יותר) טוב ליהודים

פריצת המצור סביב עזה על-ידי המשט הטורקי מדאיגה מאוד את ישראל, החוששת מזרימה חופשית של אמצעי לחימה וטרוריסטים אל היישות הטרוריסטית, שהיא עצמה הקימה במו ידיה ברוב טמטומה ושחיתותה. הנימוק הנוסף למצור - הרעיון שהוא מקיים לחץ לשחרור גלעד שליט - הינו עוד עדות לחוסר ההבנה הישראלי למוטיבציות של אויביה, הואיל ולחץ שאינו מאיים על קיום משטר האויב ועל שלומם הפיזי של מנהיגיו, אין לו סיכוי להשפיע.

אלא שהניצחון הנוכחי של החמאס מציל את ישראל מעצמה, מאותה איוולת שלה שהביאה אותה עד הלום.

כתוצאה מהגול העצמי של הנסיגה מעזה עלה החמאס, שבניגוד לרושם העולה מן הכותרת הוא בהחלט רע מאוד לישראל. חיזוק החמאס עולה לנו ביוקר, בייחוד בדם, ולא יזיק פעם לשלוח את החשבון לחבורת אוסלו וההינתקות, לחסידי "שתי מדינות", למתחבקים עם המחבלים בחליפות, למושחתי הקזינו ושדה הגז של עזה ולמפיקי הספינים שעבדו בשירותם. הם הביאו אותם, הם מתחזקים אותם, ולולא הנסיגות החד והדו-צדדיות לא היו טילים בעזה וגם החמאס לא היה עולה.

אלא שלחמאס יש יתרון אחד גדול. הוא אינו מתחפש אלא אומר בפרצוף את מה שחשב יאסר ערפאת ועדיין חושבים אבו מאזן, מוחמד דחלאן ויתר חברי כנופיותיהם. אלו פשוט למדו שהדרך להרוס את ישראל חייבת להיות עטופה במילים כגון "משא-ומתן", "שלום", "פיוס" וכולי. יש מספיק ישראלים הממהרים להיתפס בכל צל של סימפטיה כדי לטפח את ההונאה העצמית העלולה להוביל לחורבנם. פיצול "העם הפלשתיני" לשניים מקלקל את הבלוף ומרחיק הסכם שבו עלולה ישראל למסור לאויב את לב מולדתה, שהוא גם שטח המפתח לקיומה, שבלעדיו אין לה תקומה.

מכאן, כתוצאה מהאיוולת שלנו, המתובלת ומשולבת בהפניית העורף למסורת ולמורשת, הופך החמאס לגורם הממלא תפקיד חיובי המציל אותנו מעצמנו. כך צומח לו היגיון המנוגד לאינסטינקטים הטבעיים שלנו: חמאס חלש = רשות פלשתינית חזקה = התקרבות לאסון "שתי מדינות". חמאס חזק = רשות פלשתינית חלשה = התרחקות מהאסון. זהו ההיגיון המטורף שצמח מהסרט שבו אנו חיים מאז הסכם אוסלו, וממנו אנו מסרבים לצאת, כלומר מהגדרת הממסד של הפת"ח כ"פרטנר לשלום".