בוגרי שנקר 2010 בתצוגת אופנה מרהיבה

בתצוגת האופנה באולם "סטואה" שבגעש, המעוטר בבדים ובתאורה ססגוניים, הציגו אמש בוגרי שנקר הצעירים שפע של יוצרים, שקשה להחליט מי מביניהם טוב יותר.

התכנון והתזמון תקתקו באופן מושלם. הארגון היה לעילא ולעילא.
הדוגמניות הדקיקות הדגימו קולקציה מרהיבה של אופנת עילית, היכולה להתחרות עם כל מעצבי עילית באשר הם. הפתיחה עם שמלות מיני ומכנסונים (של שירה רוגינקין במיוחד), הכניסה את הרוח הצעירה והתוססת. כשכל דגם מעובד, גזור ומתוכנן כהלכתו. שילובי הבדים הרכים והעבים, הארוגים והסרוגים, הרקמות, העיטורים והשזירות, יצרו את הנופך האלגנטי, לצד העיטורים לראש וההשקעה בקיפולים, בשימוש בנפילות הבד הטבעיות כחלק מהיצירה, הנעליים יוצאות הדופן, בין אם על עקבי סטילטו גבוהים, ובין אם בנעלי גולדה סגורות בצמוד לשמלות ערב (של גל חלפון). כשבדרך כלל הסנדלים היו בעלי רצועות שכיסו עד הקרסול.

גלינה גרינבלד בלטה בשילובי צמר ועור, תוך שימוש של יצירת נפח ללא תפרים, כשהגוף משנה את קווי המיתאר בעטיים. הדבר בלט במיוחד ביצירת הלבוש לגבר, שהיה מקורי בצורה לא רגילה. הרכות שנוספה למערכת הוסיפה לו קסם ויופי.

כך גם יצירותיה של ליאת רזיאל הן בעלות אופי של הידור הנשען על משחקי הקיפולים המעוגלים והעיטורים היפהפיים בצורות הפרחים, שהן כה אופנתיות מאז החורף הקודם. קלאסיות של ממש.

אלגנטיות כובשת הראו חן ברנס בשימוש בבדים שקופים בפליסה, שבעזרת עיצובה יצרו מהגוף כעין פסל בתנועה. בעוד טל אסיאו יוצרת לנשים בשלות יותר, תוך הקפדה על אורך השמלות מתחת לברך. את הארוטיקה היא יוצרת בשימוש בבדים שקופים, שמציצים מתחת למעיל.

מעצבים רבים השתמשו בשקיפות בהירה לכיסוי חלקי של החלק העליון של השמלות. מה שיגרום לצעירות רבות לחמוד אותן, כדי להיות אתגר וסנסציה. כך גם הגזרות בעלות המחשופים הנדיבים מלפנים ומאחור, שלא הותירו הרבה לדמיון.

דניאל ארז הקפידה על היצמדות לקלאסיקה מסוגננת, שהעניקה אצילות לשמלות הארוכות, ועניין בשמלות שמעל הברך. שמרית בן שושן ביצירות אדמדמות הבנויות על גלים-גלים של בד, בנתה אף היא יצירות פיסוליות מרתקות. כך גם שיר גור בצבעוניות הפרחונית שתיבלה את המערכות הכהות המבריקות, ובעיטורי הראש הפרחוניים. התייחסות למקומיות, תוך חזרה לרוח של סגנון משכית, נראתה ביצירותיה של יעל קאילה-שגיא, באוברול הכחול עם הקישוטים המובנים בחלקו העליון, שהזכירו את תמי בן עמי המנוחה. יצירות מופלאות של ממש.

שרון גרוס יודעת יפה להשתמש בגלים של הבדים, ויצרה שמלת ערב מרנינה בהירה המעוטרת בחלקה העליון בצבע חם ובגזירתו שיצרה אלמנט קישוטי מרהיב. כמו גם הילה זינגר בשמלת ערב אדומה הנופלת ברכות, כשחלקה העליון עשוי כעיטור בפני עצמו, הסוגר את הקומפוזיציה.

ביצירת דור חן רוויית המסתורין, המקטורן בגימור הדמוי תחרה ובציור שעל המכנסים הצמודים, עם הכובע היפהפה, הציגו תדמית בעלת אמירה ברורה. גם נעמה אונגר היטיבה לנצל את גלי הבד וביססה את העיטור בחגורה, גרבונים עם פסי רוחב בשני מקומות, מין נגיעות צבעוניות שמחיות ומדגישות את היצירה. כך גם נועה לוצקי ביופי של שמלות מתרחבות, ובאוברול מקורי ביותר בשילובי הבדים והצבעים.

אלכסנדרה אוסרוברוד שילבה בדים בצבעים שונים מבהיקים, כל ששמלה ומעיל היוו חטיבה אחת מושלמת. בחצאית והחולצה שלה היא יצרה קלאסיקה אלגנטית מושלמת.

קשה לתאר את כל 44 הבוגרים. כולם מוכשרים. תארו לכם את פני האופנה הישראלית, לו כל אלה יפרצו לשוק, וישנו את מראה האופנה הזולה המיובאת מסין, ליצירת טוב טעם ומקוריות שהם כולם שלנו.