ישוב בלתי מוכר זה הכינוי הרווח ליישוב ערבי, שרשויות המדינה אינן מכירות בקיומו. אבל הוא קיים, דרים בו אנשים נושמים וחיים. לפיכך, אין לו מועצה מקומית, הוא אינו כלול במועצה אזורית. פועל יוצא מכך שאין תוכניות מתאר, לכן התושבים אינם זכאים לצרכים קיומיים אנושיים אלמנטריים כמו: חיבור לרשת מים, חשמל, ביוב, פינוי אשפה, שירותי בריאות, טלפון, תחבורה ציבורית ועוד.
מדובר באזרחים בעלי תעודת זהות ישראלית. ביום הבחירות לא מוצב קלפי בכפרם. הם רשומים בקלפי ביישוב הסמוך, שיש לו מעמד של ישוב מוכר.
בחלק הארי של היישובים, מדובר באנשים שנמלטו או גורשו בשנת 1948 וחזרו לישראל טרם סגירת הגבולות וקיבלו אזרחות ישראלית. רובם גילו שהיישובים והאדמות נתפסו על-ידי רשויות המדינה על-פי חוק נכסי נפקדים ויועדו למטרות אחרות. בחלק מהמקומות יושבו עולים חדשים שבאו עם גל העלייה הראשון. בחלק מהמקומות האדמות החקלאיות או אדמות המרעה הועברו ליישובים, שהמדינה מצאה לנכון להעביר אותן.
בחלק מהמקרים בחרו התושבים להתיישב סמוך ליישוב שהועבר לבעלות אחרת. ישראל התנגדה בדרך-כלל להקמת ישובים כאלה ולא הכירה בקיומם. אחת הדוגמאות היא הכפר עין חוד בכרמל, שבמשך 55 שנים היה במעמד של כפר לא מוכר עד שמאבקם זכה להצלחה. רק ב-2005 החליטה ממשלת ישראל שעין חוד הוא ישוב מוכר. 55 שנה תושבי עין חוד חיו כמטחווי קשת מבתיהם בעין הוד, רואים את הבית, הבוסתן, האדמה בידי אחרים והם חיים במבנים ארעיים ללא כביש גישה, ללא חשמל, ללא שירותי בריאות. העוול תוקן בחלקו באיחור רב. לבתיהם לא הורשו לחזור, אבל הם זכו להיות ישוב מוכר. ציוויליזציה בדמות חשמל וחיבור למים זורמים הגיעה כבר לחלק מהבתים.
|
|
|
| ההתפעלות של חברי הוועדה מהרמה המקצועית של תוכנית המתאר, שהגיש ועד הכפר, כנראה לא תחלץ את אנשי כפר הגרוטאות, כפר השפכים הפתוחים. דינו כבר נחרץ על-ידי אינטרסים נדל"ניים | |
|
|
|
בניגוד לכפר עין חוד בכרמל, איתרע מזלו של כפר דהאמש הממוקם בעמק לוד. לכפר הזה התוודעתי בזכותה של חבורת משוררים צעירה ונפלאה העונה לשם "גרילת תרבות".
הממשלה אינה מערערת על העובדה שהאדמות שייכות לכפר, שהיה קיים טרם קום המדינה. אבל 62 שנה גרים כ-700 נפש ללא תוכנית מתאר. המשפחות מתרחבות. גם בהיעדר חיבור למים ולחשמל האנשים זקוקים לקורת גג.
ועד הכפר בראשות אסמעיל ערפאת גייס צוות אדריכלים נמרץ ויעיל שהגיש תוכנית בנייה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ברמלה. אף לא חבר ועדה אחד היו לו ספקות לגבי הרמה המקצועית של התוכנית, שהגישה האדריכלית ענאיה בנא יחד עם עורך הדין קייס. ההתפעלות של חברי הוועדה מהרמה המקצועית של תוכנית המתאר, שהגיש ועד הכפר, כנראה לא תחלץ את אנשי כפר הגרוטאות, כפר השפכים הפתוחים. דינו כבר נחרץ על-ידי אינטרסים נדל"ניים. כי כפר לא מוכר יש להרוס בכל מחיר, הגם שהתושבים הם בעלי הקרקע והם חיים במקום עוד טרם קום המדינה. הזכות של התושבים במקרה של כפר דהאמש להגיש תוכנית מתאר, העשויה להפוך את המקום לפנינה, הפכה לפיקציה. ההתרשמות החיובית מהעבודה המקצועית, שעשו בהתנדבות מלאה אדריכלים ערבים, נזרקת לפחי האשפה של הוועדה. אינטרס ההון הוא מעל לכל, ועבורו יהיה זה מוצדק לכתוש חייהם של מאות אנשים היושבים כבר דורות רבים על אדמתם.
|
|
|
מן הראוי לציין, שבמהלך השנים 1994 עד 2007 נאלצה ישראל להכיר בעוד 21 כפרים לא מוכרים. היום עוד קיימת אוכלוסיה של למעלה ממאה אלף אזרחים במדינת ישראל, שחיים בכפרים לא מוכרים. כשהמצב הוא קשה מנשוא בעיקר ביישובי הבדואים בנגב (להם אייחד רשימה נפרדת).
ב-2007 מינתה ממשלת ישראל ועדה בראשות אליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון בדימוס ומי שהיה גם מבקר המדינה. משלל ההמלצות של הוועדה ישנה המלצה להכיר ביישובים בהם מתגוררים כיום כ-65,000 תושבים. הגם שההמלצה רחוקה מלתת מענה לכל התושבים בכפרים הלא מוכרים, נראה שהחלטות ועדת גולדברג עומדות להפוך לעוד נייר עבודה, שיעלה אבק אי-שם בגנזכי המדינה. לא נראה שמשרד הפנים בראשות אליהו ישי ומשרד ראש הממשלה עומדים לראות בהחלטות ועדת גולדברג נייר עבודה ביצועי, שיעניק לפחות לעוד 65,000 אזרחים חיים ביישוב מוכר, חיים ביישוב שיש לו את השירותים המינימליים של חברה במאה העשרים ואחת.
מדינה, המצהירה שפניה לבניית מציאות של שלום עם העם הפלשתיני, חייבת לבנות מיד מציאות אזרחית בתחומיה של מתן שוויון לרבבות מאזרחיה הערבים, החיים כיום בכפרים הלא מוכרים .
|
|
| תאריך: |
08/07/2010
|
|
|
עודכן: |
08/07/2010
|
|
|